כחלק מהצעת התקציב לשנת 2025 מוצע להקפיא את השכר על פיו מחושב מענק עבודה, הניתן מאז שנת 2007 למקבלי שכר נמוך במטרה לתמרץ יציאה לעבודה ולהקל על העוני של עובדים בשכר נמוך. שיעור העובדים בשכר נמוך בישראל גבוה בהשוואה בינלאומית, אך הסכומים המשולמים נמוכים יותר וכך גם ההשקעה הממשלתית במענק עבודה. על רקע זה, לא רק שדרושה השקעה גדולה יותר במענק אלא שאין זה סביר כלל לשחוק אותו.

שוויון הוא לא רק ערך כלכלי-חברתי, הוא גם ערך תרבותי ופוליטי. דברים בעקבות ספרו של דרין מקמהון: "שוויון – תולדותיו של רעיון חמקמק".

החברה הערבית שוקעת במשבר חובות, אך הסדרי חדלות הפירעון, שנועדו לאפשר שיקום כלכלי לחייבים, מגנים פחות על ערבים.

במקביל לפגיעה הדרמטית המסתמנת בתקציבי תוכנית החומש לחברה הערבית, מתכננת הממשלה לקצץ גם בתקציביהן של מספר תוכניות רב־שנתיות, שנועדו לחזק ולמנוע את הידרדרותן של רשויות מקומיות ספציפיות.

תמונת אי־השוויון המצטיירת מהשיח הציבורי בישראל היא די ברורה ודי מוסכמת: בקווים גסים, האשכנזים למעלה, המזרחים מתחתם והערבים מתחת למזרחים. איך זה קרה? המסמך מספק רקע היסטורי להתהוות תמונת אי-השוויון וההיררכיה המעמדית בישראל ועומד על השינויים שהתרחשו בתמונה זו בשנים האחרונות

הדו"ח השנתי של מרכז אדוה מעלה תמונה של חברה שקצוותיה מכים שורשים עמוקים והולכים ומתרחקים זה מזה: קצה עליון הנהנה מעושר פיננסי, היי-טקיסטי ונדל"ני וממדיניות מיסוי נוחה; וקצה תחתון אשר כבר בשלב מוקדם של החיים מוצא עצמו במסלול שבו נחסם הסיכוי לשדרוג רמת החיים ולשיפור רמות ההכנסה והעושר

הרצון לתמרץ יהודים חרדים להשתלב בשוק העבודה מוצדק, אבל התעלמות מההשלכה של צעד כמו שלילת סבסוד מעונות היום על משפחות האברכים בכללותן – לרבות רעיותיהם וילדיהם של האברכים – היא לא אחראית

הדו"ח השנתי של מרכז אדוה | בשעה שבמורדות הפירמידה נאלצו מיליונים להסתפק בדמי אבטלה זעומים, במענקים אקראיים או בנגיסה בחסכונות המשפחתיים, במעלה הפירמידה המשיכו רבים לקבל את שכרם המלא, שהיה גבוה ממילא ובמקרים רבים אף המשיך לעלות. ובפסגת הפירמידה, עשירי הארץ המשיכו ליהנות מהכנסות הוניות בארץ ובחו"ל.

המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל ממשיכה להזניח את הטיפול בעוני ודוחקת משפחות נוספות למצב של אי-ביטחון תזונתי

נתוני בנק ישראל מראים שמשפחות בעלות הכנסה נמוכה ממשיכות גם היום לסבול מנזקי משבר הקורונה