במסגרת השינויים המבניים המוצעים בתיקון לתקציב 2024, ישנו פרק העוסק ב"התאמות" (קרי, קיצוץ) בתקציב משרד העבודה, ובתוכו סעיף הכולל שינויים במערך האגף להכשרה מקצועית, הראשון בהם – הפרטה של הפעלת מערך הבחינות.[1] ההצדקה לכך נתלית באילנות גבוהים – המלצת הוועדה לקידום תחום תעסוקה 2030 לאיחוד ושיפור מערך ההכשרה המקצועית בישראל.[2]

ההסתמכות כביכול על עבודת הוועדה היא בדיחה גרועה על חשבון א.נשים שהשתתפו בוועדה ציבורית לעיצוב שוק העבודה העתידי בישראל. בגדול, ההצעה שמקודמת כרגע במסגרת טיוטות ראשוניות לחוק התקציב וחוק ההסדרים 2024 מצמצמת במקום להרחיב, מפרקת במקום להקים גוף מתכלל, ומבססת את כל אלו על המלצות הוועדה ש – תראו מופתעים – כלל לא הומלצו, אולי אף להפך.

במקום ההצעה שהציע האוצר בחוסר מקצועיות משווע,[3] יש לבצע ולהרחיב החלטות ממשלה על גיבוש גוף מתכלל ותקצובו,[4] אשר יחזיק את כל מערך המידע והאסטרטגיה של ההכשרה המקצועית בישראל. בתוך הגוף החדש יש לשמר בכל מחיר את פעילויות הליבה.

אם היו א.נשי האוצר מציעים מיקור חוץ כזה לעסק פרטי הוא היה נדחה על הסף. גם במודל הגמישות הניהולית יש תחומים הכרחיים השומרים על השליטה של החברה בפעילותה, המכונים – ליבה. הפיקוח על המבחנים שייך לליבת הפעילות של הכשרה מקצועית. יכולים להיות גופים חיצוניים – ואכן יש כאלו – המספקים מבחנים להכשרות מסוימות, אך הניהול, התכלול והתוויית המדיניות הם חלק בבניית אסטרטגיה אשר חייבת להישאר בידי המדינה.

השינויים הדרושים במבנה ההכשרה המקצועית דחופים היום מאי פעם,[5] ותקציב המדיניות הפעילה בשוק העבודה שהכשרה היא חלק ממנה, צריך לגדול באופן משמעותי, לפחות לרמתו בעת היציאה ממשבר הקורונה ב-2021 – 2022.[6] התאוששות המשק, בעיקר באזורי הגבול בצפון ובדרום – ובפרט שיקומם של המפונים, דורשים השקעה ציבורית משמעותית בהכשרה והתאמה לשוק העבודה.

כמו במקרים רבים בעבר, עולה הציטוט של 'מציצים' – 'הפוך, גוטה, הפוך'. ללא טיפול עומק בהכשרה המקצועית, הדורש תקציבים משמעותיים וגיבוש מערכת מקצועית ברמה הלאומית, האזורית והרשותית, לא יוכלו א.נשים שנפלטו משוק העבודה לשוב אליו, והמשק כולו יסוחרר כלפי מטה.

לקריאה נוספת: שני בר-און ממן, אתי קונור-אטיאס, ינואר 2024. ההשקעה הממשלתית בהכשרה מקצועית. מרכז אדוה.