התקציבים שיועדו להכשרות מקצועיות לא נוצלו בהתאם לצורכי שוק העבודה, גם לא לאחר פרוץ המלחמה. מדובר בכשל מדיניות. מדיניות עבודה אקטיבית איננה מותרות לשעת שגרה, אלא מנגנון חיוני לשיקום חברתי וכלכלי. תפקידה לצמצם פערים, לחזק את האוכלוסיות שנפגעו ולתמוך בהתאוששות של הפרטים, היישובים והמשק כולו.
לפני קצת יותר משנה פרסמנו דוח קצר על תקצוב ההכשרה המקצועית מאז קום הממשלה הנוכחית, כחלק מעיסוק נרחב יותר במדיניות העבודה של ישראל בהשוואה למדינות ה-OECD. כפי שצוין שם, תקצוב המדיניות האקטיבית של ישראל בתחום התעסוקה נמוך ביחס למדינות הארגון, ורק בתקופת משבר הקורונה עלה באופן משמעותי, כולל תוכניות ייעודיות להתאמת כישורי העובדים.ות לצורכי שוק העבודה באמצעות הכשרה דרך מעסיקים.
מתוך הדוח שהתפרסם בינואר 2024: משבר הקורונה יצר אם כן הזדמנות ליישום רפורמה בהכשרה המקצועית המתוקצבת, באמצעות סעיפים תקציביים חדשים וייעודיים. בשנת 2022 עברו 16,922 א.נשים הכשרות במימון המדינה, 11,235 הוכשרו במסלולים בשיתוף מעסיקים. …אך בתקציב שאושר במאי 2023 – עוד טרם המלחמה – סך התקציב לסעיפים אלו ירד ב־ 67% לעומת תקציב 2022 . בין השאר, בתקציב ל־ 2023 – 2024בוטל הסעיף התקציבי של הכשרות דרך מעסיקים ונפתח סעיף דומה במשרד הכלכלה והתעשייה, תחת השר ניר ברקת, אך בתקציב נמוך ב־ 48% מזה שבוצע ב־2022, ויעמוד בשנים 2023 ו־ 2024 על 45.5 ו -44.6 מיליון ₪, בהתאמה (במחירי 2023).
כעת משהתפרסמו נתוני הביצוע לשנים 2024-2023 פנינו לבדוק מה עלה בגורל התקציב שכאמור נחתך בחצי עוד טרם המלחמה. ציפינו לפחות כי הכספים שהוקצו אכן ימומשו – הרי מדובר ברבים ורבות כל כך שאיבדו את פרנסתם.ן בעקבות פינוי, או שבו מהקרב וזקוקים.ות להכשרה התואמת את שעבר עליהם.ן, ועוד. כלומר, חלק מהמלחמה הוא לדאוג שהא.נשים שנפגעו ממנה ובזכותם.ן אנו כאן יוכלו להתאושש מבחינת פרנסתם.ן באמצעות הכשרה מקצועית מגוונת ומותאמת לצרכים המשתנים של שוק העבודה הישראלי. אז חשבנו.
הפער בין התקציבים המתוכננים לבין הביצוע בפועל מעיד על כשל מתמשך: בשנת 2023 מימשה הממשלה פחות מ-2% מתקציב ייעודי של כ-45 מיליון ₪ – כ-860 אלף ש"ח בלבד. גם בשנת 2024, חרף משבר מתמשך ושינויים תקציביים בעקבות המלחמה, עמד הביצוע רק על כ-13 מיליון ש"ח, כשליש מהתקציב המאושר (40.5 מיליון ש"ח). תקציב 2025 אמנם מתוכנן לעמוד שוב על 45 מיליון ש"ח, אך ללא שינוי עמוק באופן ההפעלה והקצאת המשאבים, אין כל ודאות שהתקציב ימומש בפועל.
במילים אחרות, לא רק שהסכומים צומצמו מראש – הם גם לא בוצעו. זהו המשך ישיר למגמת ההפחתה שנחשפה כבר בדוח שלנו מינואר 2024, בו תיארנו כיצד ממשלת ישראל קיצצה ב-48% את התקצוב להכשרות בשיתוף מעסיקים, למרות ההוכחות ליעילותן דווקא בשעת משבר. הביצוע הנמוך בשנים 2023 – 2024 מעיד על חוסר הבנה של מדיניות עבודה אקטיבית ככלי חיוני להתאוששות, לא רק כלכלית, אלא גם אזרחית.
נראה כי התקציבים שיועדו להכשרות מקצועיות לא נוצלו בהתאם לצורכי שוק העבודה, גם לא לאחר פרוץ המלחמה. מדובר בכשל מדיניות. מדיניות עבודה אקטיבית איננה מותרות לשעת שגרה, אלא מנגנון חיוני לשיקום חברתי וכלכלי. תפקידה לצמצם פערים, לחזק את האוכלוסיות שנפגעו ולתמוך בהתאוששות של הפרטים, היישובים והמשק כולו.
כאשר הממשלה מקצה תקציבים אך לא מפעילה אותם, היא מפקירה בפועל את מי שנפגעו יותר מכול. מדינה שאינה פועלת באופן יזום לייצר שוק עבודה הוגן ומותאם למציאות המשתנה, תידרדר לאחור: בכלכלה, בתעסוקה ובאמון הציבור.
