עם הגיעם עם הגיעם לגיל 18, הופכים ילדי הפליטים ומבקשי המקלט מילדים ל"מסתננים". בתוך כך, מעטפת הזכויות הדלה שניתנה להם כילדים נלקחת מהם באחת, והם הופכים חסרי זכויות כהוריהם, כולל היעדר אפשרות לרכישת השכלה ומקצוע.
בין התלמידים והתלמידות שהתחילו את שנת הלימודים החדשה בבתי הספר ובגני הילדים ישנם גם כ-6500 ילדי פליטים. אמנם כיום, רוב ילדי הפליטים בישראל הם בגילאי בית ספר יסודי וקדם-יסודי ומיעוטם בגילאי על-יסודי, אלא שבאופן טבעי, בשנים הקרובות מספרם של הנערים והנערות שהוריהם פליטים עתיד לגדול.
לקראת גיל 16, וביתר שאת לקראת גיל 18, ילדי הפליטים חווים התפכחות כואבת – המסמך המזהה היחיד שהם יכולים לקבל הוא דף נייר בשם "רישיון זמני לישיבת ביקור" (אשרה/2א5) שלא מאפשר להם להוציא רישיון נהיגה, לשרת שירות צבאי או אזרחי, או ללמוד כל מקצוע שדורש רישוי מהמדינה.
מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן נמצאים כאן בהיתר כבר כמעט שני עשורים. בהתאם, צעירים פליטים שגדלו כאן חולמים להתחיל את חייהם הבוגרים, לקחת חלק ולתרום לחברה, לכלכלה ולמדינת ישראל שבה התחנכו. אך במקום שהמדינה תאפשר להם את הוודאות הנדרשת כדי לבנות עתיד, זו הופכת אותם עם הגיעם לגיל 18 מילדים ל"מסתננים". בתוך כך, מעטפת הזכויות הדלה שניתנה להם כילדים נלקחת מהם באחת, והם הופכים חסרי זכויות כהוריהם.
רבים מילדי הפליטים שהתבגרו מבקשים לשרת שירות צבאי כמו בני גילם הישראלים, אך הצבא מסרב לגייסם, אף לא בסטטוס של מתנדבים. גם מי ששואף ללמוד לימודים אקדמיים נתקל במחסומים: בהעדר גב כלכלי, הם אינם יכולים לממן קורס הכנה לפסיכומטרי שהפך היום לנורמה בקבלה למוסדות השכלה גבוהה, שכר הלימוד שהם נדרשים לשלם הוא בשיעור 125% לעומת שכר הלימוד של בני גילם שהם תושבים או אזרחים, ונוכח מצבם הכלכלי של הוריהם, אינם יכולים לרכוש השכלה גבוהה ללא מלגות שכר לימוד וסיוע בהוצאות מחיה.
למעשה נדרשת תכנית ייעודית שתתמוך בכניסתם להשכלה גבוהה, כגון התכניות לאוכלוסייה הערבית שנחלו הצלחה רבה בעשור האחרון, כך שכיום, לאחר שנים של תת ייצוג, 19% מהסטודנטים הם מהחברה הערבית. תכניות אלה כוללות סיוע כלכלי ואקדמי בדמות הכוונה ומעטפת לימודית המסייעת למנוע נשירה.
בהיעדר אפשרות לרכוש השכלה אקדמית ובהיעדר אפשרות פורמלית להירשם סטטוס אזרחי קבוע, מקצועות אקדמיים הדורשים רישוי ובהם יש מחסור בעובדים במשק, כרפואה, סיעוד, עבודה סוציאלית, ריפוי בעיסוק, הוראה ועוד, סגורים בפניהם. כך גם מקצועות המתבססים על הכשרה מקצועית שאינה אקדמית, כגון חשמלאים, נהגי תחבורה ציבורית, טכנאים והנדסאים – מקצועות שיכולים לאפשר מוביליות חברתית, ושהמשק הישראלי משווע להם.