המסמך בוחן את המגמות בהוצאה הפרטית לחינוך לפי קבוצות אוכלוסייה בישראל בין השנים 2021-2015, והוא נעשה כחלק ממעקב רב שנתי שמרכז אדוה מקיים אחר מגמת ההפרטה בחינוך בישראל. מהממצאים עולה כי חלה עלייה משמעותית בהוצאה הפרטית לחינוך בשנים אלו, הן בהוצאה על גנים ובתי ספר והן בהוצאה על חוגים ושיעורי עזר פרטיים, זאת למעט בשנת 2020 שהושפעה ממגפת הקורונה.
המסמך בוחן את המגמות בהוצאה הפרטית לחינוך לפי קבוצות אוכלוסייה בישראל בין השנים 2021-2015, והוא נעשה כחלק ממעקב רב שנתי שמרכז אדוה מקיים אחר מגמת ההפרטה בחינוך בישראל.
מהממצאים עולה כי חלה עלייה משמעותית בהוצאה הפרטית לחינוך בשנים אלו, הן בהוצאה על גנים ובתי ספר והן בהוצאה על חוגים ושיעורי עזר פרטיים, זאת למעט בשנת 2020 שהושפעה ממגפת הקורונה. מדובר במגמה מדאיגה המגבירה את אי השוויון בין בעלי אמצעים לאחרים.
העקרון המכונן של מערכת חינוך במדינה דמוקרטית הוא עקרון שוויון ההזדמנויות שמשמעותו, בין היתר, ניתוק הקשר בין אמצעים כלכליים לבין הזדמנות חינוכיות. העלייה בהוצאה הפרטית על תשלומי הורים לגנים ולבתי הספר, בחסות משרד החינוך, משקפת הפרה בוטה של עקרון זה.
העלייה בהוצאה הפרטית לחינוך בולטת במיוחד בחברה הערבית. ההסבר לכך נעוץ ככל הנראה בהתרחבות המעמד הבינוני הערבי והיצע גדול יותר מוסדות פרטיים ומוסדות מוכרים שאינם רשמיים הגובים תשלומי הורים גבוהים. האי שוויון הגבוה בחינוך בישראל נובע בעיקר מזה הקיים בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית. המגמה של הגידול בחינוך הפרטי בקרב האוכלוסייה הערבית משקף אי שביעות רצון של החברה הערבית מהשקעת הממשלה בחינוך הציבורי, אך גם תורם בתורו להפרטת המערכת, מה שעלול להגביר את האי שוויון בחינוך הגבוה ממילא בישראל.
