ההגדרה הרווחת לביטחון תזונתי גורסת כי הוא מתקיים כאשר לכל חברי האוכלוסייה יש בכל עת נגישות פיסית וכלכלית למזון מזין ומספק, על מנת לענות על הצרכים התזונתיים וכדי לנהל חיים בריאים ופעילים. מכאן כי מי שאינה עומדת בכל התנאים האלו, מתקיימת במצב של אי ביטחון תזונתי.

על פניו, מהמחקר בארץ ובעולם עולה כי אוכלוסיית הכפרים הבלתי-מוכרים מועדת במיוחד לאי ביטחון תזונתי. הנתונים גם מלמדים על הפגיעות המיוחדת של נשים בכפרים הבלתי-מוכרים, כאשר מדובר למעשה בשוליות משולבת – הן השוליות ביותר בקרב האוכלוסייה החלשה ביותר.

ממצאי המחקר שנערך אשתקד מדגישים כי בכפרים הבלתי מוכרים, היעדר תשתיות, בראשן מים וחשמל, משפיע ישירות על הביטחון התזונתי של התושבים.ות, ומייצר אי-ביטחון תזונתי מובנה. היבט מרכזי שעלה מהמחקר הוא כי חלה החמרה באי-ביטחון תזונתי בכפרים הבלתי-מוכרים בעקבות משבר הקורונה, ולכן בסוף הדוח הומלץ להכין תוכנית למצבי חירום בהם אוכלוסיית הכפרים מוגבלת בנגישותה החוצה, ונטען כי במצב כזה עלול לשרור רעב של ממש. מחקר הגישוש הצביע על הצורך להרחיב את המחקר האיכותני, ולאור זאת המחקר הנוכחי בוצע בשיטה איכותנית. הוא מבוסס על 21 ראיונות חצי-מובנים בשבעה כפרים בלתי מוכרים.

פרק הממצאים הראשון של המחקר עוסק בהשלכות המלחמה מאז 7.10.23 על מצב הביטחון התזונתי בכפרים הבלתי-מוכרים. ראשית עולה כי בכפרים קיים מעין מנגנון של הקצבת מזון, שננקט באופן אוטומטי בשעת משבר שגורם הסתגרות. מנגנון זה מלווה בשימור מזון מסורתי, כמו ייבוש, ובקניית מלאים של מוצרי יסוד. שנית, בראשית המלחמה נסגרו מקומות עבודה רבים, בעיקר בתיירות ובאזור העוטף, המהווים מקורות תעסוקה חשובים לא.נשי הכפרים. אובדן ההכנסה השפיע באופן מידי על אספקת התזונה הסדירה לבית. שלישית, המרואיינות קשרו בין המלחמה לבין העלייה ביוקר המחיה, שגזרה קיצוץ במגוון המזון, בדגש על מוצרים טריים. מכך עולה כי יתכן שלא השתרר רעב, אך השלכות של המצב הנוכחי יפגעו בביטחון התזונתי ויתבטאו בבעיות בריאותיות בטווח הארוך.

הפרק השני עוסק במדידת ביטחון תזונתי בכפרים הבלתי-מוכרים. הממצאים מהראיונות מלמדים כי תשובה מספרית היא הודאה במצב שהבושה אינה מאפשרת, וכי המחסור נשפט מנקודת ייחוס שונה מזו של רוב הא.נשים במדינת ישראל. החיים בצנעה ובהישענות על מצרכי יסוד זמינים מהטבע, מתוארים בחלק מהראיונות כמסורת בדואית, ואף בריאה. ביטחון תזונתי הוא עניין של הבניה ונקודת מבט, הדורשות כיול מחדש להגדרה המקומית. בתשובה לשאלה המקובלת בשאלוני ביטחון תזונתי 'האם החסרת ארוחה בשבועיים האחרונים' כנראה שהתשובה תהיה לא, מהטעם שגם שמן זית בפיתה דלה הם ארוחה.

פרק הממצאים האחרון עומד על מספר סוגיות הקשורות לחלוקת העבודה המגדרית בקשר לביטחון תזונתי. מהמחקר עולה כי לא פעם התלויים ממשפחת הבעל יתגוררו יחד עם המשפחה הגרעינית, דבר שיוצר גבול גמיש למשק הבית. לגבי יחסי המגדר בתוך הבית בכפרים הבלתי-מוכרים עולה כי הם מבוססים – באופן כללי – על סדר פטריארכלי שמרני, המכפיף את שני המינים לתפקידים ברורים ומוחלטים בהקשר של ביטחון תזונתי. הגבר אחראי לפרנסה ולניוד; האישה אמונה על הסדר הביתי – תחזוקת הבית וטיפול בבני המשפחה, כולל תזונה. יש משפחות בהן דווח על תפקיד אקטיבי יותר של אב המשפחה במשק הבית, ובחלק מהמקומות והמשפחות האישה נושאת בתפקידיה המסורתיים לצד עבודה שכירה או השכלה גבוהה. האם גם אחראית לחונכות מגדרית בין דורית, כאשר עם התבגרות.ם, הילדים.ות נושאים בתפקידי ההורים, בהתאמה מגדרית.

המסמך מסתיים בהמלצות להמשך מחקר ולמדיניות. מבחינת מחקר מומלץ לחשוב על מדד התואם את התרבות וחיי היומיום הקשים בכפרים, ולא להעתיק כלשונם שאלונים מקובלים בתחום. כמו כן כדאי 'לכייל' את המדדים למושגי הכפרים, ולהתאים את השאלות באופן מגדרי כדי שלא ייתפסו כפוגעניות. מבחינת מדיניות בשעת משבר יש לכונן פתרון בר-קיימא, הממגן את הכפרים מפני רעב. מומלץ להעצים את ההצטיידות המרוכזת במזון ממקורות חיצוניים, בעיקר מזון טרי. בהמשך לכך, כדאי לפתח הגדרה של סל מזון מינימלי בתקופת חירום. בשגרה מומלץ לקחת בחשבון את הגדרתו העצמית של משק הבית ובפרט את הסמוכים על שולחנו בפועל. כמו כן, כדאי להגביר באופן משמעותי את הניסיון לשלב את הנשים בכפרים בתעסוקה יציבה ומותאמת למנהגיהן, ולהעצים את העבודה בנושא ביטחון תזונתי בשכבות העל יסודי, שבהן נוטלים.ות הנערים.ות תפקיד פעיל במשק הבית.