בשנה שעברה (9.2022) התפרסם דו"ח משותף של משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבריאות, "המלצות הצוות למניעת הידרדרות תפקודית של אזרחים ותיקים" (ועדת קידר). ההמלצות התייחסו לגמלת סיעוד של המוסד לביטוח לאומי, גמלה שאותה מקבלים כיום 25% מתושבי ישראל בני.ות 65 ומעלה, ושעלותה השנתית עומדת על כ-14.5 מיליארד ₪. עיקר ההמלצות של הוועדה התייחסו להיעדרות גוף שמטרתו שימור תפקוד ודחיית הידרדרות תפקודית בת מניעה של תושבים מעל גיל 65.

האמירה רלוונטית במיוחד לזכאים לגמלת סיעוד בשתי הרמות הנמוכות ביותר מתוך שש רמות של תלות וקושי תפקוד בפעולות היום-יום (ניידות, הלבשה, רחצה, אכילה ושתיה, טיפול בהפרשות והצורך בהשגחה בתוך הבית) — וגם לאזרחים ותיקים שאינם מוכרים כסיעודיים אולם הם נתונים בסכנה להידרדרות תפקודית. הרעיון המבורך הוא לדחות, עד כמה שאפשר, הידרדרות תפקודית של אדם מבוגר בשלבים הראשונים של הצורך בסיוע הזולת ואף לפניכן.

ועדת קידר הטילה את האחריות למתן השירותים המשמרים על קופות החולים, משרד הרווחה, חברות הסיעוד והרשויות המקומיות. הציפיות היו שקופות החולים ומשרד הרווחה יספקו שירותים שכיום אינם קיימים, או שאינם קיימים בפריסה מספקת או שאינם מוצעים לזכאי גמלת סיעוד. מומלץ גם שחברות הסיעוד תכשרנה את המטפלות הביתיות לעסוק בטיפול מונע הידרדרות תפקודית.

דו"ח קידר הינו מסמך שממנו עולה איכפתיות רבה למצב התפקודי של אזרחים ותיקים. הוא מציע לשנות את אופן הפעלתו של חוק סיעוד. ההמלצות הן לבנות את הגמלה ברמות הנמוכות מחדש, כך שתכלול שלושה מרכיבים: (1) קיצבה כספית חודשית (שאינה מחליפה שירות רווחה), לשימוש לפי ראות עיניהם של הזכאים, (2) שירותי דחיית תלות/הידרדרות תפקודית, שאינם מהווים חלק מהגמלה כיום, (3) שירותי רווחה, ביניהם ביקור במרכזי יום והשתתפות בקהילה תומכת (ביקורי בית תקופתיים ודחופים לפי הצורך שמטרתם תחזוקת הבית, פעילות חוץ ביתית להפגת הבדידות ועוד). בין ההמלצות בתחום הרווחה: כל זכאי גמלת סיעוד ברמות הנמוכות יוכלו לקבל שירותי קהילה תומכת.

ההמלצות של ועדת קידר כוונתן להציע כי שירותי סיעוד ובהם שירותים לדחיית תלות מחליפים "שירותי טיפול" (שעות עבודה של מטפלת מחברת סיעוד המעניקה עזרה בניהול משק בית, כולל בישול, קניות ועוד).

המלצה נוספת של ועדת קידר היא "לעודד צריכת גמלה בשירותים על פני גמלה בכסף", זאת בעקבות האפשרות שניתנה לבחור בכסף במקום בשירות, אפשרות שרוב זכאי גמלת סיעוד ברמות הנמוכות בוחרים בה, לאו דווקא לשימוש שמקדם את מטרות החוק.

משרד האוצר אימץ המלצות ועדת קידר בחוק ההסדרים: "מחליטים לאמץ מסקנות הצוות למניעת הידרדרות תפקודית . . . ולהנחות את שרי הרווחה, הבריאות והאוצר לפעול ליישומן."

ההחלטה הזאת בטיוטת חוק ההסדרים מבורכת, אלא שגם ההמלצות של ועדת קידר וגם תרגומן לסעיפים בחוק ההסדרים מניחות שקופות החולים מצוידות בכוח האדם הנחוץ כדי לספק לזקנים סיעודיים שירותים שיתרמו למניעת הידרדרות תפקודית. מדובר לרוב באחיות ובבעלות מקצועות פרה-רפואיים, כמו פזיותרפיסטיות, קלינאיות תקשורת, תזונאיות ומרפאות בעיסוק.

אלא שכבר כיום המצב הוא שאין, לא לקופות החולים ולא למשרד הרווחה, שירותים וכוח אדם הדרושים כדי לטפל במשימות הקיימות בתחומים הרלוונטיים. כיצד ייטלו על עצמם משימות חדשות, אפילו אם יקבלו תוספת תקציב? כיצד יימצאו ויגויסו כוח האדם החסר כאשר המקצועות הרלוונטיים לא משתלמים, במיוחד בשירות הציבורי?

הרעיון של פיתוח שירותים למניעת תלות והידרדרות תפקודית של אזרחים ותיקים הוא חיובי. יש לקוות שעצם העלאת הנושא תביא לפיתוח שירותים חדשים ולשיפור הן של מצב הזקנים והן של תנאי ההעסקה של עובדים ועובדות שאמורים.ות לתרום לשיפור הזה. יש לקוות שלא יבטלו שירותים קיימים ("טיפול אישי") לפני שמוצבים במקום שירותים חלופיים טובים יותר.