למשבר הדיור השלכות שונות על נשים לעומת גברים, הנובעות מאי־השוויון והפערים הכלכליים המגדריים. לנקודת המבט המגדרית על מדיניות הדיור יש פוטנציאל לקדם צעדים ופתרונות שטרם נלקחו בחשבון על מנת להתמודד עם משבר הדיור ועם השלכותיו על קבוצות שונות
מאז המחאה החברתית בקיץ 2011, עומד “משבר הדיור” על סדר היום הציבורי. בשנים שחלפו נמשכה מגמת התייקרות מחירי הדיור, בעוד שהשכר לא עלה בהתאם. כתוצאה, נשחקה יכולתם של רבים בישראל לרכוש דירה למגורים. בהיעדר תנאים המגינים על שכירות בשוק הפרטי ולנוכח מדיניות שהובילה למחסור בדירות בדיור הציבורי ולתור מתארך של ממתינים.ות, הולך וגדל שיעורם.ן של מחוסרי.ות הדיור.
אך מה שנעלם מהעין עד כה היא העובדה שמשבר הדיור הוא גם ממוגדר – יש לו השלכות שונות על נשים לעומת גברים, הנובעות מאי־השוויון והפערים הכלכליים המגדריים. ההכנסה הממוצעת של נשים, הנמוכה מזו של גברים, הופכת את הדיור עבור נשים לנגיש עוד פחות.
מסמך זה מבקש להשלים פער זה ולהציג סקירה אודות מצבן הכלכלי ומידת יכולתן של נשים להשיג דירה בבעלות ודירה בשכירות, תוך התייחסות להכנסה, מקום מגורים ומצבי חיים שונים. לאחר סקירה קצרה של מדיניות הדיור ומשבר הדיור בישראל, המסמך יציג את ההשלכות הספציפיות של משבר הדיור על נשים, ואת האתגרים הייחודיים עימם מתמודדות נשים בתחום הדיור. בנקודת המבט המגדרית על מדיניות הדיור טמון פוטנציאל לקדם צעדים ופתרונות שטרם נבחנו, על מנת להתמודד עם משבר הדיור ועם השלכותיו על קבוצות שונות.
המושג נשיגות דיור (Housing Affordability) מצביע על היכולת של משקי בית ופרטים להשיג קורת־גג איכותית, יציבה ובמחיר הולם ביחס להכנסה. דרך אחת להתמודד עם קושי בנשיגות דיור היא להתגורר במקומות פחות יקרים. אולם, הבדלים בדפוסי תעסוקה וצרכי נסיעה הנגזרים מחלוקת העבודה המגדרית, משליכים על הבחירה באזור המגורים. כיוון שנשים עוסקות יותר מגברים בעבודת הטיפול ללא שכר בבני המשפחה, העתקת מקום המגורים ושינוי במאפייני המרחב הביתי עלולים לגבות מנשים מחיר גבוה יותר. מחקרים וסקרים מרחבי העולם וגם מישראל מראים כי נשים עובדות קרוב יותר לביתן ונוסעות למרחקים קצרים יותר, דפוסי הנסיעה שלהן לעתים מורכבים יותר ונעשים בשעות שונות ולמטרות שונות – כאלו המשלבות עבודה בשכר עם עבודת טיפול ללא שכר בבני.ות משפחה. הן אף עושות פחות שימוש ברכב פרטי ויותר בתחבורה ציבורית
מגורים במרחק פיזי גדול מדי ממקום העבודה מקשים על נשים לאזן את עבודת הטיפול בילדים עם עבודתן בשכר, בוודאי במקומות שבהם אין מספיק מסגרות טיפול נגישות ומסובסדות ושאינן מכסות שעות עבודה של משרה מלאה. זה נכון בעיקר בחברה מבוססת משפחה, כדוגמת ישראל, שבה – יותר מאשר בארצות אחרות – הורים לילדים צעירים נשענים על סיוע משפחתי, בעיקר מצד סבתות וסבים. דפוס הסיוע הנפוץ הוא טיפול משלים – איסוף ממסגרות החינוך והטיפול, מדי פעם או באופן קבוע ובילוי עם הילדים עד לחזרתם של ההורים מהעבודה וכן זמינות לעזור כשעולה צורך פתאומי. סיוע זה מהווה שיקול בבחירת מקום מגורים, בעיקר בקרב זוגות צעירים. כמו כן, מעבר למקום מרוחק עלול להביא לכך שקרובים מבוגרים יאבדו גם הם את התמיכה והסיוע שהם מקבלים מבנות משפחה.
משבר הדיור משפיע בצורה שונה על נשים מקבוצות שונות ובעלות מאפיינים שונים. נשים נשואות ובזוגיות תלויות פעמים רבות בבן הזוג על מנת להשיג ולשמור על קורת גג יציבה. נשים יחידותעשויות להיות במצב שבו הן מתקשות להבטיח לעצמן קורת גג. מציאות זו רלוונטית לנשים רווקות (ללא בן זוג או ילדים), לאימהות חד־הוריות ולנשים הנמצאות בתהליך פרידה, גירושין או יציאה ממשק הבית המשותף. עם פירוק מערכות היחסים והירידה החדה בהכנסות משק הבית נשים מתמודדות עם קשיים לשכור או לקנות דירה למגורים. הקשיים במעבר לחיים עצמאיים בנפרד ממי שהיה בן זוגן מתעצמים לאור התופעה הרווחת של פערים בשכר בין בני זוג – כאשר נשים, ובייחוד אימהות, מרוויחות משמעותית פחות מגברים ומאבות. לכך מצטרף לעיתים חששם ואף סירובם של בעלי דירות להשכיר את דירותיהם לנשים יחידות. עבור אימהות חד הוריות הקושי להשיג דיור גדול אף יותר – והוא מוביל את חלקן למחוסּרותּ דיור. כך, הן בקרב מחוסּרות הדיור והן בקרב דיירות הדיור הציבורי והממתינות, ייצוגן של אימהות חד הוריות עולה על חלקן באוכלוסייה.
לנשים מקבוצות מיעוט, לרבות נשים ערביות, נשים מקהילת הלהטב“ק וכן נשים בעלות מוגבלויות, ישנם אתגרים וחסמים ייחודיים בתחום הדיור. אתגרים אלו כוללים היעדר נגישות לדיור יציב וראוי; אפליהוהדרה מצידם של משכירי בתים, בנקים למשכנתאות ומתווכים; תנאי דיור ומחייה ירודים; ונטל גבוה יותר של הוצאות הדיור כאחוז מההכנסה. נשים הסובלות מאלימות במשפחה מתמודדות גם הן
עם אתגר ייחודי בתחום הדיור, ובהיעדר חלופות נאלצות לעיתים להמשיך ולהתגורר בבית שהפך למקום מסוכן.
למרות מרכזיותו של משבר הדיור בשיח הציבורי, ועל אף שנכתבו לא מעט מחקרים על נשים ובאופן ספציפי על אימהות חד הוריות בדיור הציבורי, עד היום לא נכתב בישראל מסמך הבוחן את משבר הדיור כסוגיה מגדרית ואת ההשלכות הייחודיות של מדיניות הדיור על נשים בכלל ועל נשים מקבוצות אוכלוסייה ספציפיות בפרט. המסמך הנוכחי מבקש להשלים פער זה.
המסמך מבוסס על עיבודים של מרכז אדוה לנתונים סטטיסטיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, ומשרד הבינוי והשיכון. כמו כן מבוסס המסמך על סקירת ספרות מישראל ומהעולם, ניתוח מסמכי מדיניות, שיחות עם בעלי תפקידים וניתוח איכותנישל ראיונות עומק מובנים למחצה שנערכו עם ממתינות לדיור ציבורי המקבלות סיוע בשכר דירה. ראיונות אלו בוצעו במסגרת מחקר שנערך באוניברסיטה הפתוחה על ידי גל לוי וריקי כהן-בנלולו בשיתוף ירון הופמן דישון ממרכז אדוה. אנו מבקשות להודות להם.ן על שיתוף פעולה זה.
המסמך מתפרסם בשיתוף פעולה של מרכז אדוה וקרן פרידריך אברט-ישראל.
כתבה בידיעות אחרונות שפורסמה ב3.4.2023, לקראת פרסום המסמך (קישור לכתבה בynet):
