בעשורים האחרונים נפגעה מידת הנדיבות של רשת הביטחון הסוציאלי בישראל. במקביל, רמת המימון הציבורי של סל שירותי הבריאות הולכת ומתרחקת מזו הנדרשת, במיוחד עבור משקי בית שהכנסתם נמוכה.

מחקר של מרכז אדוה שמתפרסם היום בוחן את ההשפעה של הוצאות בריאות "מן הכיס" על הכנסתם של משקי בית שבראשם מבוגרים בני.ות 65 ומעלה בישראל ובשמונה ארצות אירופיות נבחרות.

למשקי הבית ישנן הוצאות נוספות על בריאות בנוסף להוצאה על מס הבריאות ועל ביטוחי בריאות משלימים ומסחריים. הוצאות אלו מכונות "Out of pocket", כלומר, "תשלומים מן הכיס".

תשלומים אלו מכבידים על הוצאות משק הבית וכוללים ארבעה מרכיבים עיקריים: הוצאה על טיפול בקהילה (התייעצות עם אנשי מקצוע בתחום הבריאות, רופאי שיניים, מעבדות ובדיקות למיניהן), רכישת תרופות (במרשם ושלא במרשם), הוצאה על אשפוז וטיפול סיעודי (במוסד, בקהילה או בבית).

כאמור, אלו הוצאות שהפרט אינו מקבל עליהן החזר מהביטוח הרפואי, או הביטוח הלאומי או כל גורם אחר. הגידול בהוצאות הבריאות מן הכיס, הינו אחד האיומים על יכולתם של משקי בית להימנע ממצוקה ומהידרדרות לעוני.
המחקר מראה שבישראל הוצאות מן הכיס עבור שירותי בריאות גבוהים יחסית לאלה המדווחים בארצות אחרות: ממוצע ההוצאות מן הכיס עבור בריאות בארצות המדגם בארבעת שנות המחקר היה בין 4.6% ו-8.0% אחוז מההכנסה השנתית הפנויה של משק הבית של המשתתפ.ת, כאשר בישראל הן היו גבוהות הרבה יותר: בין 10% ו-15.9% מההכנסה הפנויה של משק הבית.

בישראל ההוצאות מהכיס על תרופות (במרשם ולא במרשם) היו גבוהות יחסית להוצאות בארצות האחרות: רק בבלגיה היו ההוצאות מעט גבוהות יותר, כאשר שם, בניגוד לישראל, מטופלים משלמים.ות עבור תרופות שהם נוטלים.ות במהלך האשפוזים.

המחקר מראה עוד כי ההידרדרות הכלכלית בעקבות הוצאות מן הכיס על בריאות בישראל היתה גבוהה במיוחד בקרב מבוגרים בחמישון ההכנסה הנמוך ביותר: בשנת 2015, הוצאות מן הכיס על בריאות של הפרט הגיעו קרוב לשליש (32.2%) מההכנסה נטו של משקי הבית בחמישון זה.

עבור שתיים מתוך ארבע הקטגוריות של הוצאות מן הכיס על בריאות, תרופות (במרשם ולא במרשם) וטיפולי שיניים (הכלול בקטגוריה של טיפול בקהילה) – ההוצאה השנתית בישראל במונחי יורו של PPP היתה גבוהה יותר מאשר בשבע מתוך תשע הארצות במדגם. התופעה של הידרדרות כלכלית בעקבות הוצאות מן הכיס על בריאות היתה נפוצה יותר בישראל (4.4% מההכנסה נטו בשנת 2015, בהשוואה לממוצע של 1.1% בארצות האחרות שבמדגם). שני סוגי ההוצאה האלה (טיפול שיניים ותרופות) ידועים כמרכיבים הגדולים ביותר של הוצאות מהכיס על בריאות בישראל.

מבט לעתיד –

עוד לפני מגיפת הקורונה, הורגש המחסור במערכת הציבורית של רופאים.ות ושל א.נשי רפואה אחרים, כמו גם של חדרי ניתוח. התורים לרופאים יועצים ולניתוחים אלקטיביים, שהיו ארוכים גם לפני מגפת הקורונה, התארכו עוד.

ההתמודדות עם בעיות אלה מתרחשת בשני כיווני פעולה שונים לחלוטין זה מזה: כיוון אחד הוא פיתוח של עוד ועוד שירותים פרטיים, כדי לספק את החסר במערכת הציבורית, והכיוון השני הוא מאמצים לחזק את המערכת הציבורית. רק הכיוון השני ימנע הידרדרות כלכלית הנגרמת עקב גידול בהוצאות בריאות מן הכיס, במיוחד בקרב נשים וגברים שהכנסתם נמוכה.

תנאי הכרחי לשינויים האלה הוא העלאת התקציב השנתי לסל השירותים המסופק במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שינוי שיאפשר לכל תושבי ישראל להנות משיפורים טכנולוגיים, תרופות ופרוצדורות חדשות. ראוי גם שהשינוי יעשה ללא הטלת השתתפויות עצמיות גבוהות. הגדלה עקבית של תקציב סל השירותים תאפשר לכל תושב ותושבת ישראל לקבל שירותים בהתאם לצורך. אזי הם יוציאו פחות כספים על רפואה פרטית, והמצב העגום המתואר במחקר, ישתנה.