מאז השביעי באוקטובר ניצבת החברה הישראלית בפני אתגרים שטרם ידענו כמותם. זאת בין היתר בשל טשטוש הגבולות בין החזית והעורף – כמות אבידות חסרת תקדים בעורף, חטופות וחטופים, קהילות מפורקות, עשרות אלפי מפונים ומפונות מיישובי הנגב המערבי, פגיעות נפשיות רחבות היקף ומחירים כלכליים קשים למשפחות רבות.

מנקודת מבט מגדרית, ניתן להצביע מן הצד האחד על ההשלכות הייחודיות של המלחמה על נשים ומן הצד השני על תרומתן המרכזית וחיוניותן בהתמודדות עם אתגרי העת הזו ועם תהליכי השיקום הממושכים. בעוד שבחזית רוב רובם של הלוחמים בשירות סדיר ובמילואים הם גברים (כ-81% ממשרתי המילואים הם גברים לעומת נשים המהוות כ-19% מכלל המשרתים) נשים ממלאות חלק משמעותי בתחזוקת העורף.

לנוכח המלחמה ובדומה למתרחש במצבי חירום, צפויה התרחבות בהיקף ובחומרת האלימות במשפחה, ניכרת כבר עתה התרחבות בפניות לסיוע על רקע אלימות על גווניה (פיזית, מינית, כלכלית), פגיעה בתעסוקה (נשים היוו רוב בקרב המפוטרים והיוצאים לחל״ת בחודשים הראשונים למלחמה), השלכות מגדריות שונות על בריאות הנפש והתרחבות בעבודה השקופה. על כל אלה יש להוסיף פגיעה באוכלוסיות פגיעות ממילא: נשים בעוני ודיירות הדיור הציבורי, אימהות חד הוריות, נשים ערביות כולל הנשים הבדואיות בנגב, שורדות זנות וסחר בנשים, פליטות ומהגרות ועוד. במצבי חירום, מצבן הפגיע ממילא של אוכלוסיות אלו הופך פגיע אף יותר כאשר הן נתקלות באתגרים כגון קשיים כלכליים, חוסר ביטחון תזונתי, היעדר מיגון בבתים, היעדר נגישות למידע, קושי במיצוי זכויות ומצוקה נפשית.

נשים, חיוניות להתמודדות עם השלכות המלחמה ולתהליכי השיקום וההחלמה שצפויים להימשך זמן רב. הן מהוות חלק משמעותי מהעובדות והמתנדבות, המגישות עזרה ותומכות באוכלוסיות הנפגעות, בין אם כעובדות המערכות הציבוריות המהוות רוב במקצועות הטיפול והחינוך החיוניים בעת הזו: אחיות, פיזיותרפיסטיות, פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, מורות, יועצות חינוכיות ועוד; ובין אם באמצעות מעורבות בהקמה והפעלה של חמ״לים ומנגנוני סיוע. לנוכח שירותים ציבוריים חסרים בתשתיות, בתקציבים ובכוח אדם, נכנסו למלא את הפער ארגוני החברה האזרחית ובהם ארגוני הנשים. חלקם נקטו פעולה מהירה כדי לספק סיוע הומניטרי דחוף כמו גם תמיכה משפטית ונפשית, בעוד שאחרים פועלים ללא לאות כדי להגביר את קולן של הקורבנות. במרחב הביתי, נשים ממלאות תפקיד מרכזי בשמירה על החוסן המשפחתי. עבודת הטיפול השקופה בטיפול בבני.ות משפחה, שממילא הן נושאות בעיקרה גם בימי שגרה, מתרחבת, אם לנוכח שירות מילואים של גברים רבים (על פי נתוני צה״ל 115 אלף מהגברים המשרתים במילואים הם אבות – כמחצית מכלל הגברים המשרתים במילואים. לצידם משרתות במילואים 3,000 אמהות) ו/או בשל שיבוש בתפקוד מערכות החינוך והיעדר מיגון ראוי.

עם זאת, נשים כמעט ולא מיוצגות בשולחנות קבלת ההחלטות, כולל אלו התקציביות. יתר על כן, תרומתן וחיוניותן – אם בשכר ואם לא – להתמודדות עם השלכות המלחמה כמו גם הפגיעות הייחודיות הצפויות בהן, לא תורגמה לקבלת החלטות כלכליות הולמות. התקציב לשנת 2024 , אשר אושר בממשלה בימים אלו, לא רק שאינו מכיר בתרומה זו, הוא אף מאיים לפגוע בנשים – אם כמועסקות ואם כמקבלות שירותים. בכך, הוא גם עלול להעמיק את הפערים המגדריים הגדולים ממילא: מדד המגדר לשנת 2023 שפורסם לאחרונה על ידי מכון ון ליר, הצביע על עליה של 4% ברמת האי־שוויון המגדרי בשנה זו בהשוואה לשנה קודמת והיא נובעת מגידול בפערים בין נשים וגברים במדדי אלימות, עוצמה פוליטית וכלכלית, עוני וניצול הזמן.

מסמך זה סוקר את ההשלכות המגדריות של סעיפים מרכזיים מתקציב המדינה כפי שאושר לאחרונה על ידי הממשלה:

במסגרת התקציב המתוקן ועל מנת לממן את הוצאות הלחימה, יקוצצו 5% מבסיס התקציב של משרדי הממשלה בשנת 2024 וממשרד הרווחה – 3%. תת התקצוב של המערכות הציבוריות בא לידי ביטוי בעומס ובקושי לספק מענים, גם בשגרה ובוודאי בזמן חירום.

מלבד פגיעה בשירותים עצמם, קיצוצי הרוחב יפגעו בנשים, המהוות רוב בקרב עובדי המגזר הציבורי ומשרדי הממשלה: 62.5% מהעובדים בכלל שירות המדינה, 75% מהעובדים.ות במשרדי הבריאות והחינוך ו-78% מעובדי.ות משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

מערכת הרווחה: התקציב גזר קיצוץ של 3% בבסיס התקציב של משרד הרווחה שהם 78 מיליון ש״ח ו-5% נוספים בתקציבי התמיכות שהם 5 מיליון ש״ח נוספים.

המלחמה העמיקה את הצרכים עליהם נדרשת מערכת הרווחה לספק מענים ואת הצורך בשירותי רווחה שממילא לא הצליחו לספק מענה למי שזקוקים.ות להם. במשרד הרווחה צופים כי במהלך השנה תירשם עליה משמעותית בפניה למרכזי האלימות במשפחה ולמרכזי הטיפול בפגיעות מיניות ובמספר תיקי העוני.

מערכת הרווחה בישראל סובלת מזה שנים רבות מתת תקצוב (הערכת חסר של כ־ 6 מיליארד ש״ח בשנה עוד טרם המלחמה) בשל מחסור בכוח אדם ותקנים בלתי מאוישים של עובדות סוציאליות. לצד תת התקינה, גם ברשויות בהן קיימים תקנים, יש קושי לאייש אותם, בשל אופי העבודה, התנאים הקשים והתגמול הנמוך.

בהתייחס למקבלי.ות שירותים – בחלק מאגפי משרד הרווחה ישנו רוב לנשים בקרב המטופלות על רקע פערים כלכליים ועוני, זיקנה ואלימות.

מערכת החינוך: במערכת החינוך ניכר חוסר במורות, יועצות ופסיכולוגיות חינוכיות, על פי נתוני משרד החינוך חסרות במערכת החינוך כ-30% מהפסיכולוגיות הנדרשות על פי התקן הקיים. שיעור איוש התקנים ברשויות שנפגעו במלחמה במחוז דרום, היה נמוך אף יותר ועמד על 51% באופקים וכ-67% בשדרות. שיעור זה הוא בעיקר תוצר של שכר נמוך שאינו הולם את משך ההשכלה וההכשרה הנדרשות לתפקידים אלה. בנוסף עד שנת 2026 צפוי מחסור של 24 אלף מורות.

השלכות המלחמה דורשות הרחבה נוספת אל מעבר לחוסר שהיה קיים ממילא. עם זאת תקציב החינוך יקוצץ בכ-300 מיליון שקל ב-2024 ובחצי מיליארד שקל ב-2025.

בתוך כך יקוצץ סל שעות הלימוד, שעות ההוראה השבועיות ותקציב הפעולות של משרד החינוך. תחת סעיף “פעולות” יקוצצו תוכניות חיוניות לכלל בתי הספר כגון תוכניות לצמצום האלימות, תוכניות לתגבור לימודי מתמטיקה בפריפריה ותגבור לתלמידי החינוך הערבי, תוכניות לסיוע נפשי ותוכניות למניעת נשירה, בתי הספר של החופש הגדול, ועוד. בהיותן של נשים כ־ 85% מעובדי ההוראה, החלטות אלו יפגעו בהיקף ההעסקה של מורות ואף עשויות להביא לפיטורי מורות.

קיצוץ בתקציבי תוכנית כדוגמת בתי הספר של החופש הגדול, לא רק יפגע במועסקות אלא אף עלול להגדיל את העבודה שלא בשכר בתוך הבית ו/או את הוצאות משקי הבית על מסגרות בקיץ.

העלאת שיעורי המע"מ מ17% ל18% החל מינואר 2025: תשלומי המע”מ מהווים חלק גדול יותר מסך ההכנסה של משתכרי שכר נמוך המפנים חלק גדול יותר של הכנסותיהם לצריכה. מתברר כי העשירון התחתון משלם 25% מהכנסתו למע”מ, בעוד שהעשירון העליון מפנה למיסוי זה רק כ־ 5% מהכנסתו. בחינה מגדרית של בעלי.ות שכר נמוך מעלה כי ב2021 יותר משליש מהנשים המועסקות בישראל (כ־ 36% מהנשים) היו בעלות הכנסה נמוכה משכר המינימום (5,300 ש״ח).

תקציבי החומש לחברה הערבית: במסגרת התקציב המתגבש יופחתו 15% מתקציב השנים 2024-2026 ל״תוכנית הכלכלית לצמצום פערים בחברה הערבית״. מדובר בקיצוץ של כ 4.5- מיליארד ש״ח ב 3- שנים, המיועד לקידום תעסוקה, חינוך, רווחה, פיתוח תשתיות ועוד.

הקיצוץ בתוכנית החומש עלול להסיג לאחור את העלייה בשיעורי התעסוקה של נשים ערביות. שיעורי תעסוקה של נשים ערביות עלו בחדות מאז שנת 2012 והגיעו לכ־ 46% ערב המלחמה בספטמבר 2023 עקב יישום (חלקי) של תוכנית החומש הקודמת ושל מדיניות ממשלתית תומכת תעסוקה, מרכזי הכוון, הכשרות מקצועיות, מעונות יום, ועוד. בנובמבר 2023 שיעור התעסוקה של הנשים הערביות ירד מ־ 46% ל־ 41% .

חינוך חינם לבני.ות 0-3: ההטבות מנקודות זכות במס הכנסה (מקסימום של 940 ש”ח לחודש) רלוונטיות בעיקר למשפחה ממוצעת (3 ילדים עד גיל 12) בה שכר האישה יהיה גבוה מ־ 15,146 ש”ח לחודש, ושכרו של הגבר גבוה מ־ 12,206. הטבות אלו בוודאי אינן רלוונטיות עבור רוב הנשים העובדות שלא ממצות את נקודות הזיכוי שלהן בשל שכר נמוך מסף המס האישי.

נזכיר, כי נקודות הזיכוי בגין ילדים, שהיו בעבר נחלתן של נשים בלבד בעיקר לעידוד תעסוקה נוספו לאבות עובדים ב2012 והורחבו ב2017 וב2022 בין היתר משום שכ־ 74% האימהות העובדות לא מיצו את מלוא הטבות המס שלהן בשל שכר נמוך. חלקן של הנשים בעלות הכוללת של הטבת מס זו ירד ב9.6 מיליארד ש״ח ב־ 2023, מ־ 100% בשנת 2011 לצפי של כ־ 42% בשנת 2024.  במילים אחרות – סיוע עבור ילדים באמצעות הטבות מס אינו תורם לצמצום אי השוויון המגדרי בשכר ועלול להגדיל את הפער הכלכלי בין גברים ונשים במשק הבית.