הצעת התקציב שהונחה על שולחן הכנסת משקפת במידה רבה את אותה בעיה אסטרטגית המלווה את הלחימה – היעדר תוכנית אמינה עבור "היום שאחרי". זה תקציב שאפיונו הוא העלאה גדולה של תקציב הביטחון, מבלי שיוצגו בפני הציבור בכלל וחברי הכנסת בפרט תוכניות ולכל הפחות חלופות באשר למצב הרצוי בגמר הלחימה.

האם צופה הממשלה שנים ארוכות של מלחמה בחמאס? האם איבדה אמון באפשרות של הסדר מדיני? גרוע מכך – האם היא מתנערת מאפשרות של הסדר מדיני ומעדיפה המשך של הלחימה? ללא יעדים מדיניים קשה עד בלתי אפשרי לחשב עלויות ובהתאם לכך לבנות תקציב נדרש. האופציה של לחימה מתמשכת עד "פירוק חמאס" מצריכה סכום גדול מאוד שיאפשר להחזיק במשך שנים בצבא גדול, בעוד שהאופציה של לחימה עד אשר האמריקאים יגידו "סטופ" – כפי שהם נהגו בסבבים קודמים – מצריכה סכום קטן יותר.

ללא יעדים ברורים ולנוכח העובדה שמפקדי הצבא מבקשים שוב ושוב עוד זמן, זהו תקציב שבשורתו היא שנים של לחימה על פי האמרה "מה שלא הלך עד היום בכוח ילך בעוד כוח". היעדר תוכנית אמינה ל“יום שאחרי” פוגע בתקציבי השירותים החברתיים כי אחד המקורות למימון תקציב ביטחון גבוה במשך שנים הוא קיצוץ של תקציבים חברתיים. האם מתכוונת המדינה לממן במלואו פרויקט ענק של השבת מפונים לעוטף עזה ולגבול לבנון? האם תממן במלואן הוצאות על שיפוץ תשתיות? או שמא תסתפק בפיצוי בסיסי ותותיר לשוק החופשי לעשות את העבודה – דבר אשר ידחוף אלפי משקי בית אל מתחת לסף העוני? שאלות אלה מקבלות משמעות מיוחדת לנוכח העובדה שמזה שנים סובלים השירותים החברתיים ממחסור בכוח אדם עקב השכר הזעום.

יתרה מזאת, התקציב החברתי הוא חסר נשמה וחזון. אין בו אמירה ממלכתית – לא החייאה מחדש של החינוך הממלכתי, לא הרחבת ההשכלה הגבוהה, לא חיזוק מערכת הבריאות, לא הגדלת ההשקעה ביישובים הערביים. נותרה סוגיה כבדת משקל: כיצד מממנים את תקציב הביטחון המוגדל, את שיקום יישובי עוטף עזה וגבול לבנון, את תקציב השירותים החברתיים המידלדלים? המקור העיקרי של הכנסות המדינה הוא מסים. אלה מתחלקים לשניים: ישירים (מס הכנסה בראשם) ועקיפים (מע"מ בראשם).

שניהם יחד מהווים כמחצית הכנסות המדינה ממסים. כידוע, מס הכנסה נחשב ל"חברתי" מבין השניים, כי בעלי הכנסות נמוכות פטורים ממנו. ומע"מ נחשב למס פחות "חברתי" ושוויוני, משום שהכל חייבים בו והוא נגבה בשיעור אחיד. החלטת הממשלה להעדיף העלאת המע"מ על פני העלאת מס הכנסה מלמדת על גישה פחות שוויונית למימון המלחמה. תקציב 2024 צופה "יום שאחרי" יותר מלחמתי ופחות שוויוני.

// המאמר פורסם במקור בעיתון מעריב