במסגרת הקיצוץ בתוכניות ממשלה מיוחדות ובמשרדים החברתיים יפגעו קשות תכניות לקידום יוצאי.ות אתיופיה בחינוך, בספורט ובתעסוקה. ללא התערבות אקטיבית של המדינה לתיקון עוולות העבר והאפליה הממוסדת – אין סיכוי שיוכלו לסגור את הפער ולהשתלב ב'צמיחה מכלילה'.
ב-28.2.24 התקיימה ישיבה של הוועדה המיוחדת לענייני צעירים בכנסת, בראשות חברת הכנסת נעמה לזימי, שדנה בקיצוץ הצפוי בתקציבים הייעודיים ליוצאי.ות אתיופיה. זאת בעקבות הקיצוץ ב-15% המושת על מגוון תוכניות ממשלה מיוחדות, ובנוסף 5% על כלל המשרדים החברתיים.[1] בישיבה תוארו תוכניות ייחודיות ומוצלחות לקידום יוצאי.ות אתיופיה, וההשלכה של הקיצוצים בהן. כך למשל נציגת משרד החינוך הסבירה כיצד פעלו לשילובם של יוצאי.ות אתיופיה בתוכניות המחוננים – שעד אז השתתפותם בהן היתה שולית, ומספרם עלה באורח תלול לאחר התאמה, מ-97 מחוננים.ות ב-2016 ל-292 ב-2021.[2] סופר בישיבה גם על תוכנית פל"א – כשמה כן היא – התומכת בספורטאים.ות יוצאי.ות אתיופיה. התוכניות האלו נפגעו קשות מהקיצוץ הנוכחי, וכבר עומדות להיסגר או להצטמצם כך ששוב יזנחו האינטרסים של אזרחי ואזרחיות ישראל.
כדי לייצר מה שה-OECD מכנה 'צמיחה מכלילה',[3] אשר תכיל גם אוכלוסיות בשולי החברה, ותאפשר מוביליות לפי כישורים, אימצה המדינה לפני כשני עשורים מדיניות קידום אקטיבית כלפי 'אוכלוסיות', אשר לה סעיף תקציבי ניכר. בתוך מכלול התוכניות תחת הסעיף, יש דוגמה אחת ייעודית לאוכלוסיית יוצאי אתיופיה בלבד. לכבוד הישיבה הכנו גרף אחד המציג דווקא את נרמול הקיצוצים בתקציבי הקבוצה המודרת הזו, ששיעורי התעסוקה, ההשכלה והחינוך האיכותי בה רק בראשית עלייתם.
כפי שניתן לראות בניתוח שערך מרכז אדוה לסעיף הנדון בעשור האחרון, הגיע תקציב זה לשיאו בשנת 2019 והביצוע עמד על 6.73 מיליון ₪. אך כבר בשנת 2020 חלה בו ירידה, שהופכת להיות משמעותית יותר בשנת 2022 – אז עמד ביצוע התקציב על 1.81 מיליון ₪ – ירידה ריאלית של 73%. הירידה היתה מתוכננת להימשך עוד טרם המלחמה גם בתקציב שאושר במאי לשנים 2023 – 2024. בנוסף, ניכר מהתרשים כי קיים לא אחת פער משמעותי בין התקציב המתוכנן לבין הביצוע בפועל, דבר שיכול לנבוע מהאתגר במימוש תקציבים ולא מהתכנון – למשל קשיים להגיע לקהל היעד או בגיוס גורמים מפעילים לתוכנית.
הקיצוץ הזה הוא דוגמה לבעייתיות בתקציבים תוספתיים, אלו שסופגים גם עתה – בתיקון התקציב ל-2024 – את הפגיעה הקשה ביותר מעצם היותם תוכניות חוץ-תקציביות שאושרו "בנוסף", בשל צורך נוסף מעבר לאוכלוסייה הכללית. קיצוצן הוא שוב הוכחה שתוכניות תוספתיות תמיד יהיו הראשונות להיות מקוצצות, גם אם מדובר בכבשת הרש, ובאוכלוסיות שללא התערבות אקטיבית של המדינה לתיקון עוולות העבר והאפליה הממוסדת – אין סיכוי שיוכלו לסגור את הפער ולהשתלב ב'צמיחה מכלילה'.