ביום רביעי 11.8.24 יתקיים דיון בוועדה לביקורת המדינה בכנסת בנושא מצבו של הדיור הציבורי בישראל, על רקע פרסום הדוח השנתי של מבקר המדינה שכלל גם פרק בנושא הדיור הציבורי בישראל. .לנייר העמדה של מרכז אדוה ופורום הדיור הציבורי שהוגש לוועדה.

הדיור הציבורי בישראל הוא אחד מכלי המדיניות שמפעילה המדינה לסיוע למשפחות ויחידים שידם אינה משגת להבטיח לעצמם קורת גג בשוק הפרטי.

אלא שבעשורים האחרונים וכחלק ממדיניות העדפת השוק הפרטי, נטשו ממשלות ישראל את הדיור הציבורי, הקשיחו את הקריטריונים לזכאות והמעיטו או אף ביטלו לחלוטין את ההשקעה התקציבית בבנייה חדשה של דיור ציבורי. מדיניות זו, שביטלה כמעט לחלוטין את הרחבת מערך הדיור הציבורי תוך צמצומו על-ידי מכירת הדירות הציבוריות לדיירים ולגורמים נוספים, הביאה לירידה במספרן של דירות הדיור הציבורי, לגידול בזמן ההמתנה של זכאי הדיור הציבורי לדירה פנויה, והמשך ההתדרדרות במצב התחזוקתי של הדירות הקיימות.

לפי דוח מבקר המדינה המצטט מנתוני משרד הבינוי והשיכון, נכון למאי 2023 היו במאגר הדיור הציבורי כ-48,000 דירות, ירידה דרסטית ממספרן לפני כשני עשורים – כאשר בשנת 1999 היו במלאי 90,000 דירות ציבוריות.

לצד הגידול במספר הדירות הכולל בישראל, ירידה זו משקפת ירידה משמעותית בשיעור הדיור הציבורי מכלל הדירות בישראל, מ-6% בסוף שנות ה-1990 ל1.7% כיום, שיעור נמוך ביותר ביחס למדינות מפותחות אחרות. להשוואה, השיעור הממוצע של דיור ציבורי-חברתי כאחוז מכלל הדירות במדינות ה-OECD עמד בשנת 2022 על 7.1%, כאשר במדינות מסוימות שיעורים אלו היו גבוהים בהרבה, ועמדו על 14% בצרפת, 16.4% בבריטניה, 21.3% בדנמרק, 23.6% באוסטריה ו-34.1% בהולנד.

משרד האוצר מפנה אצבע מאשימה לחוק הדיור הציבורי, אשר מאפשר לדיירי דיור ציבורי וותיקים לרכוש את דירתם בהנחה בתור הגורם המרכזי להידלדלות מלאי הדירות, ובשנה האחרונה אף הביא לכך שהחוק לא יחודש. עם זאת, יש לציין שמרבית הדירות שנמכרו מאז שנות ה-1990 – כ-30,000 דירות – נמכרו בין השנים 1999 ל-2012, עוד לפני שנכנס לתוקפו חוק הדיור הציבורי ("חוק רן כהן", שחוקק ב-1998 אך הוקפא בחוק ההסדרים עד שנת 2013). זאת ועוד, למרות שהוראות החוק קובעות כי הכספים המתקבלים ממכירת דירות ישמשו להגדלת המלאי של דירות ציבוריות, בפועל, מעט מאוד דירות חדשות נרכשו. לפי נתוני מבקר המדינה, בשנת 2022 מכר משרד הבינוי והשיכון 1,624 דירות ציבורית אך רכש 234 דירות חדשות בלבד, ואילו בשנת 2021 נמכרו 1,040 דירות, ובמקביל נרכשו 48 דירות חדשות בלבד. זאת ועוד, בין השנים 2020 ל-2022 הייתה התמורה הכוללת ממכר דירות גבוהה מהעלות הכוללת של רכש דירות חדשות.

לצד רכש הדירות הנמוך, המדינה כמעט ולא בנתה דירות חדשות, וכמעט לא עשתה שימוש בכלי המרכזי שלה לטיפול במשבר הדיור – תוכניות 'מחיר למשתכן' ו-'דירה בהנחה', לבניית דירות חדשות לדיור הציבורי. לפי נתוני מבקר המדינה, כללו מכרזי 'מחיר למשתכן' ו'דירה בהנחה' רק 232 דירות ציבוריות, ובשנים 2021-2023 לא נכללו דירות ציבוריות במכרזי רשות מקרקעי ישראל כלל.

נתוני מבקר המדינה מראים כי הצמצום המתמשך במלאי הדירות הציבוריות, בד בבד עם העלייה במספר הזכאים הממתינים הביאו לגידול ניכר בזמן ההמתנה לדירה ציבורית. בעשור האחרון עלה זמן ההמתנה הממוצע בישראל לדירה ציבורית מ-25 חודשים בשנת 2016 ל-35 חודשים בשנת 2023, ואילו במרכז הארץ הגיע זמן ההמתנה הממוצע ל-40 חודשים, כאשר בשנת 2019 זמן ההמתנה במרכז הארץ היה אף גבוה יותר והגיע לשיא של 47 חודשים.

תוצאה נוספת של העדר ההשקעה התקציבית בדיור הציבורי היא ההתדרדרות במצבן התחזוקתי של הדירות הקיימות. לפי הערכה שמסרה חברת 'עמידר' למבקר המדינה, התקציב השנתי הנדרש לתחזוקה ראויה של דירות הדיור הציבורי עומד על כ-400 מיליון ₪ בשנה. בפועל, התקציב העומד לרשות תחזוקת הדיור הציבורי נמוך בהרבה. מעקב אחר נתוני הביצוע של תקציב תחזוקת הדיור הציבורי במהלך העשור האחרון מלמד כי בעוד שבין שנת 2015 ל-2016 עלתה ההוצאה עבור תחזוקת הדיור הציבורי מכ-96 מיליון ₪ לכ-224 מיליון ₪, משנת 2017 חזר הסכום לרדת, והגיע לשפל של כ-95 מיליון ₪ בשנת 2021. בשנת 2022 עלה מעט תקציב הביצוע, אך נשאר בשפל יחסי. בשנת 2023 חל שינוי בסעיפי התקציב שמקשה על בחינת המגמה אולם נדמה כי תקציב הביצוע המשיך לעלות והגיע לכ-170 מיליון ש"ח בשנת 2023, סכום שהוא עדיין נמוך משמעותית מהצורך (כל הנתונים במחירים קבועים לשנת 2023).

מבקר המדינה סיכם בהמלצותיו כי: "נוכח העלייה העקבית במספר הזכאים הממתינים לדיור ציבורי, הקיטון המתמשך במספר הדירות הציבוריות וכתוצאה מכך התארכות עקבית של זמן ההמתנה הממוצע, על משרד הבינוי והשיכון לגבש יחד עם משרד האוצר, ובשיתוף גופים רלוונטיים נוספים, לרבות רמ"י, משרד הרווחה והביטחון החברתי ומשרד הקליטה, תוכנית פעולה לאומית רב-שנתית בנוגע למענה ממשלתי מיטבי עבור הנזקקים לסיוע בדיור".

מרכז אדוה מוסיף לקרוא לממשלה להפוך לגורם הפועל ישירות בשוק הדיור במטרה לכונן חלופה של דיור ציבורי אוניברסלי, דיור בשכירות לטווח ארוך ללא מטרות רווח, שיספק מענה כן לאוכלוסיית הזכאים לדיור הציבורי, והן לאוכלוסייה רחבה יותר, שכיום אינה מצליחה לממן רכישת דירה, לרבות משקי בית ממעמד הביניים.