ילדים עד גיל 7 עם אוטיזם זכאים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי לקבל "טיפול בריאותי מקדם" במסגרת מוסדות ייעודיים, כדוגמת מעונות יום שיקומיים או "גני תקשורת". הטיפול – בהיקף של 14 שעות שבועיות, ובמימון של משרד הבריאות –  ניתן על ידי מרפאים.ות בעיסוק, מטפלים.ות באמנות, קלינאי.ות תקשורת ועוד, המועסקים על ידי עמותות הפועלות במסגרת אותם מוסדות ייעודיים.

לאחרונה פורסם בתקשורת, שמשרד הבריאות הורה על הפסקת מימון הטיפולים עבור ילדי עובדים זרים ומבקשי מקלט. המדיניות החדשה תועדה גם בפניה של ארגוני זכויות אדם בנושא. בעקבות הפנייה, הודיע המשרד שהוא "בוחן את הנושא" אך "בשלב זה" יוחזר סל הטיפולים לילדים ופעוטות חסרי מעמד, שכבר משולבים בגני תקשורת. אף שהחזרת סל הטיפולים מבורכת, לא ברור מה יעלה בגורלם של פעוטות וילדים חסרי מעמד, אשר ישולבו מכאן ואילך במוסדות אלה. בעיקר מטרידה הקלות הבלתי נסבלת שבה יכול משרד הבריאות לפגוע בבריאות ובהתפתחות התקינה של ילדים קטנים בהינף יד.

דו"ח וגשל משנת 2013 אמד את מספר מקבלי השירות בכ-400 ילדים בגילאי חצי שנה עד 3, ובכ-1300 ילדים בגילאי 3-7. מאז לא פורסמו נתונים עדכניים יותר. יתכן בהחלט שמספר הילדים שמקבלים את השירות גדול היום בשיעור ניכר . כפי שפרסמנו בעבר, מחקרים מלמדים על עליה משמעותית בשיעור הילדים המאובחנים באוטיזם בעשורים האחרונים. אך גם בהינתן עליה משוערת זו, מספר הילדים המאובחנים עם אוטיזם וזוכים לקבל את שירותי הטיפול הבריאותי המקדם אינו עולה – יש להניח, בהינתן הנתון משנת 2013 – על רבבה או שתיים. מתוכם, יש להניח, מספר הילדים הזרים (מרביתם מבקשי מקלט) עומד על כמה מאות.

בהינתן נתון מספרי זה, החסכון לקופת המדינה בגין הדרת הילדים הזרים עם אוטיזם מהשירות הציבורי האמור, צפוי להיות מזערי. יתירה מכך, הואיל ורוב ילדי הזרים הם ילדי אריתריאים וסודנים, שביחס אליהם נוקטת מדינת ישראל "הגנה זמנית" מפני הרחקה, שסופה אינו נראה בעין, החסכון בטווח הקצר צפוי לעלות הרבה יותר, בטווח הבינוני והארוך, לרשויות הבריאות, החינוך והרווחה במדינה. עוד יש לציין, שמדובר בילדים להורים מעוטי יכולת, שאינם זכאים לקצבת ילד נכה מן הביטוח הלאומי (לה זכאים חלק מהילדים הישראלים על הרצף האוטיסטי), שכן אינם מוגדרים כ"תושבים" לפי חוק הביטוח הלאומי. מכאן, שהסיכוי שהוריהם יוכלו לרכוש עבורם את הטיפולים "המקדמים" בשוק הפרטי אפסי.

לבסוף ראוי לציין, שהתקציב שהקצה משרד הבריאות ל"טיפול בריאותי מקדם" יותר מהכפיל את עצמו בין השנים 2019 ל- 2024: מסכום של כ-439 מיליון ₪ בשנת 2019, עלה התקציב המוצע של השירות לכ-962 מיליון ₪ (במחירים קבועים לשנת 2023). יתכן שהדבר נובע מהביקורת שמתח מבקר המדינה, בדו"ח השנתי שלו משנת 2017, על הטיפול הלקוי של משרד הבריאות במתן השירות לילדים הנזקקים הללו. יתכן גם שחלק גדול מתוספת התקציב נובע מגידול במספר הילדים מקבלי השירות. תהא הסיבה לכך באשר תהא, מדובר בגידול משמעותי – ויש לברך על כך.

בנסיבות המתוארות לעיל, קשה ביותר להצדיק הדרה של כמה מאות ילדי מבקשי מקלט משירות כה משמעותי להתפתחותם, ובעיקר בהיעדר מקורות תמיכה ממשלתיים אחרים באותה אוכלוסיה. ספק רב אם הנימוק הכלכלי הוא העומד מאחורי שינוי המדיניות (שיש לקוות שייבלם), וחשד כבר עולה שזהו נדבך נוסף במדיניות ההכבדה על אוכלוסיית מבקשי המקלט, כדי לדחוק אותם אל מחוץ לגבולות המדינה. הפעם, המחיר של מדיניות זו עלול להיות נזקים התפתחותיים ארוכי טווח בפעוטות ובילדים עם צרכים מיוחדים.

// המאמר מתפרסם בשיתוף פעולה של מרכז אדוה עם א.ס.ף. – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל.