פערי השכר בין גברים לנשים בישראל נותרו גבוהים ויציבים בעשור האחרון. שימור הפערים בקרב שכירים מבטיח בתורו את העמקת הפערים המגדריים לאחר גיל פרישה. ההשלכות השליליות של פערים אלו מחייבות צעדים לצמצום אי-השוויון בשכר ובהכנסות מפנסיה.
בשנת 2022, מוקמה ישראל במקום הרביעי מבין מדינות ה-OECD בפערי השכר המגדריים, עם פער של 20.8% – כמעט כפול מהממוצע במדינות הארגון, שעמד על 11.4%.[1] לשם השוואה, בשנת 2010, ובשנת 2015, הפער עמד על 20.4%, מה שמעיד על היעדר שינוי משמעותי לאורך יותר מעשור. במילים אחרות – גם את יום האישה הנוכחי לא נוכל לציין בידיעה שחל שינוי לטובה במעמדן היחסי של נשים בשוק העבודה.
פערי השכר המגדריים בישראל משתנים בין היתר בהתאם לגיל וללאום. כך, השכר החציוני בקרב שכירים יהודים המועסקים במשרה מלאה עולה עם השנים ומגיע לשיאו בקבוצת גיל 54-45. הפערים המגדריים בקבוצה זו מתרחבים עם הגיל ומגיעים לשיא של 33% לקראת גיל פרישה. לעומת זאת, שכירים ערבים משתכרים שכר נמוך יותר, והפער המגדרי בקרבם מגיע לשיא של 33% כבר בקבוצת הגיל 44-35. מיעוט התצפיות של שכירים ערבים בגילאים מבוגרים יותר לא מאפשר את הצגת הפערים המקבילים לקראת פרישה. הנתונים מדגישים את הנחיתות הכפולה של נשים ערביות – בגילאים בהם שכרן החציוני הוא הגבוה ביותר (44-35), השכר שלהן נמוך בכ-32% מהשכר של הנשים היהודיות בקבוצת הגיל המקבילה.
פערי השכר המגדריים, הנצברים לאורך הקריירה, מתבטאים לבסוף בהבדלים משמעותיים בגובה דמי הפנסיה. בשנת 2022 46.2% מהגברים (יהודים וערבים) בני 67 ומעלה היו זכאים לפנסיה מהעבודה, והפנסיה החציונית שקיבלו עמדה על 6,139 ₪. לעומתם, רק 36% מהנשים בגיל 65 ומעלה קיבלו פנסיה מעבודה, והפנסיה החציונית שלהן הייתה נמוכה יותר, ועמדה על 4,646 ₪ בלבד.
חסמים מבניים בשוק העבודה, לצד נורמות חברתיות והאחריות לעבודות משק הבית שעדיין מוטלת במידה רבה על נשים, מובילים להיווצרות פערים בהזדמנויות תעסוקה ואלו מתורגמים בתורם לפערים בשכר. לקראת גיל הפרישה, פערים אלו מתעצמים מה שמותיר את הנשים חשופות יותר לסיכון לעוני, לתלות כלכלית במערכת הביטחון הסוציאלי ובבני זוג או בני משפחה אחרים, ולחסמים בפני קבלת טיפול רפואי איכותי ועוד. הקשיים שחוות נשים מבוגרות מקרינים על נשים בגילאי עבודה, בשל הציפיה החברתית מהן לשמש כמטפלות עיקריות בבני משפחתן. מצב זה יוצר מעגל המשמר פערים ומהווה חסם נוסף לשילוב שוויוני של נשים בשוק העבודה.
צמצום פערי השכר בגילאי העבודה יכול לתרום משמעותית לצמצום פערים כלכליים ועוני בקרב האוכלוסייה המבוגרת. מעבר לכך, בחינה מחודשת של מדיניות הביטוחים הפנסיוניים עבור עובדים המועסקים במשרות חלקיות או זמניות, וכן בתקופות היעדרות בשל לידה וטיפול בילדים קטנים, עשויה לתרום תרומה חשובה לרווחת הנשים בגיל פרישה.
[1] פער בשכר חציוני בקרב שכירים בגילאי עבודה (25-64) המועסקים במשרה מלאה (30 שעות עבודה שבועיות או יותר).
