פינוי האוכלוסייה בידי המדינה מגבולות עזה והצפון מאז ה-7.10.23, יצר 'סדר מרחבי חדש'. כמו אוריגמי הפכה מדינת ישראל לבעלת מרקם חברתי – מרחבי שונה מאשר לפני 'הקיפול' –שהוא בעל השלכות מרחיקות לכת על חייהם.ן של המפונים.ות. למרות שרובנו עדים לסדר החדש שנכפה עלינו, המיפוי שלו עדיין חלקי ביותר.

קובץ חדש שהתקבל לידינו מאגף דמוגרפיה ומפקד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מאפשר לראשונה לגבש הבנה חלקית של דפוסים אלו. מסמך שמפרסם כעת מרכז אדוה בא לתת טעימה מהתובנות העולות מסוג כזה של ניתוח.

בין השאר עולה מהמסמך כי השונות הבולטת ביותר בדפוסי הפינוי ותזוזת האוכלוסייה, היא במידת הפיזור של יישוב המקור. הדוגמה המאלפת ביותר לפיזור היא קריית שמונה, שפונתה ב-20.10.23, והתפזרה ביותר מ-180 יישובים שונים ברחבי הארץ, מאילת צפונה. לעומת זאת, ישנו מודל מרוכז ומאורגן יחסית, המאפיין את היישובים הקטנים והשיתופיים, ואת היישובים שנפגעו קשה ב-7.10.23. הפינוי שלהם בדרך כלל משותף – למעט פרטים שהעדיפו או נאלצו לעבור למקום אחר. אנו משערות כי על תצורות הפינוי בפועל משליכים גם מאפיינים נוספים של יישוב המקור – כגון מידת הלכידות והארגון טרם המלחמה. על פניו, יישוב שפונה באופן מפוזר יתקשה לשמר תחושת שייכות ליישוב ולקהילה והמשכיות של קשרים חברתיים לקראת חזרה.

כמכלול, יותר מאחוז מאוכלוסיית המדינה היתה בסוף אפריל מפונה מביתה (117.5 אלף תושבות ותושבים). המועצות האזוריות הן אלו שבהן חל הגידול המשמעותי ביותר באוכלוסייה ביחס לאוכלוסייתן המקורית, שהיא בדרך כלל קטנה משל רשויות אחרות. מבחינה זו מעניין לראות כי אוכלוסיות הערים גדלו  בשיעור גדול יותר מאוכלוסיות המועצות המקומיות. בהשוואה בין הנתונים של שתי נקודות זמן ניכר כי התנועה של הפליטים.ות נמשכת כל העת.

המדינה חייבת לקחת מחדש ולעתיד לבוא אחריות על פינוי אזרחיה לא רק ברגע הפינוי – אלא לאורך כל תקופת הפליטות. היעדרו של מיפוי רציף ושקוף של התנועות של הפליטים.ות במרחב ואופן הקליטה שלהם.ות מבחינת שירותים חברתיים, פוגע ביכולת של הרשויות המקומיות והמדינה לתת מענה תואם ומותאם. כדי להבין את השינוי האמור מומלץ כי המדינה תערוך מיפוי סדור ורצוף של תנועות האוכלוסייה ושל המענים הניתנים מכל סוג רשות.