המלחמה המתמשכת בעזה, גורלם של כ-230 אלף מפונים, והצורך לשקם את יישובי הנגב המערבי מהווים כיום, ויהוו גם בעתיד הקרוב, מעמסה על תקציב המדינה. הדרך שבה תבחר הממשלה לממן את העלויות הללו תשפיע עמוקות על החברה הישראלית בשנים הקרובות.

בעת כתיבת שורות אלה (דצמבר 2023) נראה כי תוכניתו של משרד האוצר כוללת שילוב בין הגדלת החוב והגרעון לטווח הקצר ובין הסטה של כספים מסעיפי תקציב אחרים לטובת מימון עלויות המלחמה. כמו כן, האוצר מתכנן צמצום של החוב בטווח הבינוני על מנת להשיב את היחס חוב/תוצר לרמתו הנוכחית של 60%. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר כי הכוונה של הממשלה היא להציג יעד גירעון של 4% ב-2023 ואילו ב-2024, לדבריו, הממשלה אינה מעוניינת לפרוץ את הגירעון מעבר ל-5%. משמעות הדבר שתפיסת שר האוצר ומשרד האוצר היא התעקשות על מדיניות תקציבית מרסנת.

הסטת כספים מסעיפי תקציב אחרים פירושה קיצוץ בתקציבי תחומים כדוגמת תשתיות, בריאות, חינוך ורווחה. כידוע, כבר היום עומדת ההוצאה האזרחית בישראל בתחתית סולם ה-OECD. על רקע הנכונות להגדלת הגירעון רק לשנת 2024, להסטת הכספים מן השירותים החברתיים משמעות חמורה לטווח ארוך. העוול שבקיצוץ תקציבי השירותים החברתיים בולט אף יותר על רקע התעקשותה של הממשלה שלא לגעת בכספים הקואליציוניים המיועדים לתחזוק והרחבת ההתנחלויות, וכן על רקע התפקוד הלקוי ביותר של משרדי הממשלה באסון ה-7.10 ומאז פרוץ המלחמה. חוסר תפקוד זה נבע – כסיבה מיידית – מאיושם של משרדי הממשלה בשרים ובפקידים בכירים בלתי מתאימים, אבל הסיבה העמוקה לתיפקוד הלקוי הוא הפירוק השיטתי של המערכות הציבוריות במהלך שנים ארוכות של  הפרטות וקיצוצים תקציביים.

הקונספציה הכלכלית המבקשת להתמודד עם עלויות המלחמה על ידי קיצוצים תקציביים או פגיעה בציבור העובדות והעובדים (בתקשורת מדווחים על צעדים אפשריים שעשוי לאמץ משרד האוצר, כגון ביטול סובסידיות להורים עובדים, או מיסוי של החיסכון הפנסיוני) – משמעותה העמקת המגמות שגרמו לתפקוד הלקוי של מנגנוני המדינה לפני אסון ה-7.10, במהלכו ואחריו.

אירועי המלחמה האחרונה ניפצו את הקונספציה לפיה ניתן לצמצם את ההשקעה במערכות הציבוריות מבלי לשלם על כך מחיר כלשהו. לכן, אל מול גישה זו של הממשלה ושל משרד האוצר, אנו מבקשים לאמץ אלטרנטיבה שביסודה שינוי במדיניות התקציבית והפיסקלית, וזאת על ידי מדיניות המבוססת על הגדלת המיסוי על העשירים ובעלי ההכנסות הגבוהות, לצד נכונות רבה יותר להגדלת הגרעון והיחס חוב/תוצר.

בניגוד למדיניות אותה מוביל כיום משרד האוצר, המבוססת על המשך מדיניות הקיצוץ התקציבי וחוסר הנכונות להעלאת מיסים, אנו מציעים מדיניות שתטיל את חלק מעלויות המלחמה על מיסוי עשירים, וזאת באמצעות שני מנגנוני מיסוי חדשים-ישנים: מס עושר ומס ירושה, וכן באמצעות הוספת מדרגות מס הכנסה על יחידים ברמות ההכנסה הגבוהות.

כמו כן, לאור הצרכים המיוחדים שיצרה המלחמה, ישראל יכולה וצריכה להרשות לעצמה להגדיל את הגרעון לפרק זמן של מספר שנים, תוך הגדלת היחס חוב/תוצר, מבלי לחרוג מן הנורמה שנקבעה בהסכמי מאסטריכט לגבי היקף הגרעון ויחס חוב/תוצר. חשוב לציין כאן כי בעשור האחרון השתנתה התפיסה לגבי החשיבות של יחס חוב/תוצר נמוך מבחינת שגשוג כלכלי וחברתי.

מדיניות זו, שתיעשה באופן שקול וזאת לאחר מיצוי כל הצעדים להגדלת הכנסות המדינה באמצעות מיסוי עשירים כפי שפורטו לעיל, הינה צעד עדיף והוגן יותר מאשר קיצוץ חסר אבחנה בשירותים החברתיים, צעד שגם לו השלכות קשות ביותר לטווח הקצר ולטווח הארוך גם יחד.