מאמר

"מובטלים חוזרים" אינם צריכים לשלם את מחיר המלחמה

"מובטלים חוזרים" הם אנשים שפוטרו מעבודתם, או הוצאו לחל"ת, אך ניצלו כבר את זכאותם לדמי אבטלה בארבע השנים האחרונות. כעת בזמן המלחמה, ועל פי המתווה שמקדם משרד האוצר, הם יהיו זכאים לדמי אבטלה מופחתים. כך מתנערת המדינה מאחריותה לעובדים

"מובטלים חוזרים" הם אנשים שפוטרו מעבודתם, או הוצאו לחל"ת, אך ניצלו כבר את זכאותם לדמי אבטלה בארבע השנים האחרונות. מתווה התכנית הכלכלית לפיצוי נפגעי המלחמה יאפשר, כך לפי הפרסומים בעיתונות, דמי אבטלה גם למובטלים חוזרים, וזאת בסטייה מהדין הרגיל בנושא.

אך קריאה מעמיקה יותר של הפרטים מלמדת שאותם "מובטלים חוזרים" יהיו זכאים, על פי המתווה שמקדם האוצר, לדמי אבטלה מופחתים בעד 80% מתקופת הזכאות למובטל לכל היותר. מדובר במדיניות לא ראויה, במיוחד בהתחשב בכך שחלק מאותם "מובטלים חוזרים" איבדו בפעם האחרונה את עבודתם בתקופת הקורונה.

יש לזכור, שגם בימים רגילים תקופת האבטלה של צעירים קצרה במיוחד: מובטלים בגילאי 25-28, כולל אלה שיש להם 2 ילדים, זכאים רק ל-67 ימי אבטלה, מעט יותר מחודשיים, וזאת בקיזוז 5 ימי המתנה ולאחר תקופת אכשרה ומיצוי ימי חופשה. מובטלים בגילאים אלה בשכר נמוך של עד 5,000 ₪ זכאים ל-60% משכרם: 1,800 ₪ למשתכרים 3,000 ₪; 2,400 ₪ למשתכרים 4,000 ₪ ו-2,950 ₪ למשתכרים 5,000 ₪.

החל מגיל 28 אחוזי הזכאות גבוהים ויותר ועומדים על כ-80% מהשכר לגבי רמות השכר של עד 5,000 ₪. מדובר בסכומים נמוכים יחסית, והפחתתם לא מאפשרת מחיה בכבוד, במיוחד לצעירים בעלי משפחות אך גם לרבים אחרים שיתקשו לעמוד בהוצאות שכר דירה ומזון.

צעירים מאיישים במספרים גדולים את הענפים שנפגעו ראשונים מהמלחמה: ענף המסעדות, ענף הבידור, המלונאות ועוד. ענפים אלה היו גם הראשונים שנפגעו בתקופת הקורונה ונדרש להם זמן גם להתאושש לאחר מכן. כך, לפי נתוני בנק ישראל בתקופת הקורונה הירידה הגדולה ביותר בתעסוקה חלה בשני ענפים: בענף שירותי אירוח ואוכל חלה ירידה של 49.1% בשיעור התעסוקה ובענף אומנות בידור ופנאי חלה ירידה של 43%. בשני הענפים השכר נמוך: 5,467 ₪ בממוצע לחודש בענף שירותי האוכל והאירוח ו- 6,672 ₪ בממוצע לחודש בענף האמנות, הבידור והפנאי.

מובטלים מבוגרים יותר שפוטרו או הוצאו לחל"ת באותם ענפים ובענפים נוספים שנפגעים מהלחימה, גם הם זקוקים מאד לדמי אבטלה מלאים שכן רבים מהם בעלי משפחות וממשיכים לשאת בעול המשכנתא או שכר דירה כמו גם הוצאות קבועות אחרות ובראשן מזון.

זכאותם של מובטלים חוזרים לדמי אבטלה בתנאים מופחתים כיום בעת הלחימה היא לעג לרש, במיוחד כאשר חלק גדול מהם הוצאו לחל"ת או פוטרו בעת הקורונה.

הן מגפת הקורונה והן המלחמה גרמו להם לאבד את עבודתם מסיבות שאינן בשליטתם. הסיכוי למצוא עבודה חלופית בענפים אלה אפסי, ויכולתם למצוא עבודה אחרת תלויה בזמינותם. זו נמוכה במיוחד אם הם הורים לילדים קטנים באזורים בהם מערכת החינוך אינה פועלת כסדרה, ובשל אילוצים גיאוגרפים כאשר התחבורה הציבורית פעולת באופן חלקי בלבד. חרף זאת אם יסרבו למה ששירות התעסוקה קורא "עבודה מתאימה" – וכמעט כל עבודה מתאימה למי שאין להם תואר או כישורים מקצועיים רשמיים- תישלל או תופחת זכאותם.

הסדר ראוי, שאינו מטיל את נזקי המלחמה על "מובטלים חוזרים" מחייב שינוי תפיסה. מי שהיה מובטל בקורונה ואף לאחריה לא צריך להיפגע בשל מצב הלחימה. לשם כך יש מדינה והיא שצריכה להקל בתנאים של "מובטלים חוזרים", כלומר לא לסווג מובטלים בשל המלחמה כמובטלים חוזרים, ולקבוע את תנאי זכאותם כאילו הם מובטלים בפעם הראשונה.