מחקר הגישוש של פורום דו-קיום בנגב ומרכז אדוה בנושא אי בטחון תזונתי בכפרים הלא-מוכרים בנגב, מאת שרה חסאן אבו-כף ושני בר-און ממן, הסתיים בהמלצה הבאה:

"כדאי להכין תוכנית למצבי חירום בהם אוכלוסיית הכפרים מוגבלת בנגישותה החוצה. במצב כזה ישרור רעב של ממש בכפרים, כמו שכנראה שרר בחלק מהמשפחות בתקופת הקורונה".

ואכן, עם פרוץ המלחמה התריעו ארגונים הפועלים בנגב כי התושבים בכפרים הבלתי-מוכרים על סף חרפת רעב. אוכלוסיית הכפרים הבלתי-מוכרים מתמודדת גם בזמן שגרה עם אי-ביטחון תזונתי ניכר, מחסור בתשתיות ובדרכי גישה, והיעדר נגישות סדירה לחשמל ולמים. בין השאר אי-הביטחון התזונתי נובע מתלותה של אוכלוסיית הכפרים באספקה מבחוץ. לכן, כאשר אי אפשר לצאת מהכפרים בשעת חירום ישנה סכנה מיידית שישרור רעב.

התארגנויות אזרחיות וארגונים שונים ניסו להשלים את החסר – אספו ושנעו משלוחי מזון אל מרכז חלוקה בחורה. אך גם המתנדבים והארגונים אומרים כי המצוקות קשות ויוזמות אזרחיות לא יוכלו למלא את החסר לאורך זמן. הם קוראים למדינה לסייע באופן מיידי ובטווח הרחוק לפעול על מנת למנוע מראש מצבים כאלה.

תושבי הנגב הבדואים ספגו כמו תושבים אחרים בנגב אבידות קשות בעקבות מתקפת החמאס. לפחות 19 אזרחים בדואים נרצחו ביום המדמם של ה-7 לאוקטובר, בהם סבתא ונכדתה שנפגעו מרקטה בכפר כוחלה. כמה מהם נרצחו כשניסו לחלץ או להציל נפגעים, אחרים כשעבדו בשדות 'עוטף עזה', ונוספים מירי רקטות.  נוסף על כך, שישה אזרחים בדואים נמנים על החטופים והנעדרים. ארבעה מהם בני אותה המשפחה – אב ובניו שליוו אותו לעבודתו ברפת בקיבוץ חולית. גופתו של נעדר נוסף זוהתה השבוע – עאמר עודה אבו סבילה – צעיר בן 25 שנרצח כשהציל שתי פעוטות מירי החמאס על רכב משפחתם סמוך לתחנת המשטרה בשדרות.

הפקרתם של תושבי ותושבות הכפרים-הבלתי מוכרים זועקת. ב-7 לאוקטובר לא היו בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב כיתות כוננות, מיגוניות או מקלטים. שטחי הכפרים הוגדרו במערכת כיפת ברזל כ״שטח פתוח״ ולא כ״שטח מיושב״ ולכן הטילים שנורו למקום לא יורטו. נוסף על כך, בהעדר תשתיות חשמל לא נשמעו בכפרים באופן סדיר אזעקות שמתריעות על נפילת רקטות. ב-13 לאוקטובר פנתה האגודה לזכויות האזרח לשרים הרלוונטיים ולפיקוד העורף בדרישה להציב בכפרים מיגוניות או מקלטים זמניים ומערכות אזעקה. ב-18 לאוקטובר הודיע המשרד לשוויון חברתי כי הוא פועל יחד עם פיקוד העורף "להשלמת פערי המיגון בפזורה הבדואית בנגב".

הסיכון הבטחוני מונע את יציאת האזרחים להצטיידות וכך נוצרת סכנה לאי-בטחון תזונתי ואף לרעב, שעלולה להתגבר ככל שהמלחמה תתארך. זאת לצד הפגיעה במקורות הפרנסה של חלק מהתושבים.