מחקרים ודו"חות רבים מן השנים האחרונות מלמדים על החמרה במצוקות הנפשיות של תושבי המדינה, ובהתאם גם על עליה במספר הביקורים במסגרות השונות לבריאות הנפש. העומס הרב המוטל על שירותי בריאות הנפש הציבוריים החל עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה, והוחמר באופן משמעותי בעקבותיו. העליה בתקצוב הממשלתי של חלק משירותים אלה אינה "מדביקה" את העליה החדה בצורך ובביקוש. על כן, המצב של מתמודדי הנפש בישראל – בהכללה –  הולך ומחמיר.

שירותי בריאות הנפש הציבוריים נחלקים לשלושה מרכיבים עיקריים: טיפול בקהילה אשר מצוי כיום ברובו באחריות של קופות החולים לפי חוק בריאות ממלכתי מאז הרפורמה הביטוחית משנת 2015; אשפוז במוסדות רפואיים אשר באחריות קופות החולים לממן לפי חוק בריאות ממלכתי; ושיקום מתמודדי נפש בקהילה, אשר באחריות משרד הבריאות לספק ולממן על פי חוק שיקום נכי נפש בקהילה. במסגרת חוק בריאות ממלכתי נותרו עדיין מספר שירותים אשר טרם הועברו לאחריות קופות החולים כגון שירותי גמילה ו"טיפול בריאותי מקדם" (שירותים פרא-רפואיים לילדים עד גיל 7 שאובחנו על הרצף האוטיסטי ושוהים במסגרות ייעודיות).

כפי שנבקש להראות, כל שלושת הרכיבים נמצאים בתקצוב-חֶסֶר משווע, ואין בתקציב הקרוב כל בשורה לשיפור משמעותי של המצב. בנוסף, ישנם טיפולים נוספים, שטרם עוגנו במערך הזכויות הסוציאליות של תושבי המדינה כלל, למרות חשיבותם.

לכל המסמכים בסדרה לניתוח תקציב המדינה:

ניתוח תקציב 2024-2023: עיקרי התקציב והשירותים החברתיים

תקציב הבינוי והשיכון 2024-2023: השקעות המדינה בדיור נמוכות, הכנסות המדינה מנדל"ן גבוהות

מבט מגדרי על תקציב המדינה וחוק ההסדרים 2024-2023

תקציב משרד הבריאות 2024-2023: מערכת הבריאות הציבורית זקוקה ל"תוספת חמצן"

תקציב פיתוח התחבורה 2024-2023: חזרה להגדלת הגירעון התשתיתי