אחת הסוגיות המעסיקות כיום את רוב אוכלוסיית המדינה היא סוגיית המיגון האזרחי של בתי המגורים. נתוני מבקר המדינה משנת 2018 חשפו תמונה מדאיגה – ליותר משניים וחצי מיליון תושבים, 28% מהאוכלוסייה, אין כלל גישה למיגון תקני כלשהו. ל-38% מהאוכלוסייה יש ממ"ד בדירה, והשאר – 34% – מסתמכים על מקלטים פרטיים בבניינים משותפים ועל מקלטיים ציבוריים.

על רקע בעיות בתחזוקה ובכשירות של מקלטים ציבוריים ומשותפים רבים, הפתרון העיקרי שאמור לספק מיגון סביר עבור האוכלוסייה ברחבי הארץ הוא דירה עם ממ"ד. כך גם לפי הנחיות פיקוד העורף, הקובע כי "ממ"ד מספק את המענה הטוב ביותר נגד איום רקטות וטילים".

אלא שרמת המיגון של תושבי ישראל מושפעת, בין השאר, גם ממדיניות תכנונית מפלה ומחלוקת משאבים בלתי-שוויונית.

בעוד שהחל משנת 1992 כל בנייה של דירה מגורים חדשה מחויבת בממ"ד, דירות מגורים רבות שנבנו ללא ממ"ד נותרו ללא מיגון מספק. לאור העובדה שככלל, משקי בית אמידים יותר נוטים להתגורר בדירות חדשות יותר, שיעור משקי הבית המתגוררים בדירה עם ממ"ד גבוה יותר בעשירוני ההכנסה הגבוהים, ונמוך יותר בעשירוני ההכנסה הנמוכים.

נכון להיום, במרבית המדינה הפתרון העיקרי להוספת מיגון בדירות קיימות מתבסס על תוכניות של התחדשות עירונית, ובפרט תוכניות המבוססות על תמ"א 38, אשר במקור תוכננה לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה ולא למיגון בפני ירי רקטי. העובדה שהאפשרות לקדם תוכניות של התחדשות עירונית תלויה בהיתכנות הכלכלית ובאפשרות להפקת רווח יזמי מספק הותירה מחוץ לתוכנית דירות רבות בישראל, בעיקר באזורי הפריפריה. 

מענה מלא וארוך טווח לסוגיית מיגון דירות המגורים בישראל ידרוש התייחסות משולבת למיגון, חיזוק בפני רעידות אדמה ושיקום מבנים ישנים, וזאת במסגרת של מדיניות כוללת לקידום דיור שוויוני בכל הארץ. מדיניות כזו, שתעוצב שלא על-פי אינטרס הרווח ותכלול השקעה מדינתית ישירה, תהווה חלופה להפקרת המיגון בפרט, והדיור בכלל, לידי 'השוק הפרטי'.

מיגון ביישובי קו העימות בצפון ובדרום

גם המדיניות הממשלתית המכוונת למימון בניית מרחבים מוגנים ביישובים הקרובים מאוד לגבול סובלת מתת תקצוב ותת-ביצוע, כאשר מלבד היישובים שבאזור 'עוטף עזה' בטווח של עד 7 ק"מ מגבול רצועת עזה, בשאר היישובים והאזורים שיעור הדירות הלא ממוגנות גבוה יחסית, והתקציבים לביצוע המיגון בהם אינם מספקים.

אחד מהיישובים הנמצאים מחוץ לטווח ה-7 ק"מ, ולכן מחוץ לתוכנית תקצוב המיגון, היא העיר אשקלון, שהפכה לאחד מהיעדים העיקריים של ירי הרקטות מרצועת עזה. על רקע ריבוי סבבי הלחימה וירי הרקטות לעבר העיר אשקלון, בחודש מרץ 2022 החליטה הממשלה על תוכנית למיגון העיר אשקלון מפני ירי תלול מסלול שתוקצבה בסכום של 320 מיליון ₪ לתקופה של 5 שנים. אלא ששבועיים בלבד (!) לאחר פרסום המתווה ליישום ההחלטה, ב-30 ביולי 2023, קיבלה הממשלה החלטה חדשה שהקפיאה וגנזה את יישום המתווה, וצמצמה משמעותית את התוכנית למימון הלוואות ומענקים לבניית ממ"דים בעיר אשקלון, תוך שהיא מעבירה שוב את האחריות העיקרית למיגון העיר לתוכניות של התחדשות עירונית.

בקרב תושבי דרום הארץ, קבוצת אוכלוסייה הסובלת מהיעדר מיגון באופן חמור במיוחד הם תושבי היישובים הבדואים בנגב. היעדר המיגון ביישובים אלו נובע לא רק מהקשיים הכלכליים של התושבים למימון בניית מרחבים מוגנים, אלא גם תוצאה של האפליה וההזנחה המאפיינים את המדיניות הממשלתית כלפי האוכלוסייה הבדואית והערבית בישראל.

בשונה מהיישובים הסמוכים לגבול רצועת עזה בדרום הארץ, בהם בוצע פרויקט מיגון ובניית הממ"דים בעקבות החלטות ממשלה מהשנים 2008 ו-2012, ביישובים הסמוכים לגבול הצפון קיימים פערי מיגון משמעותיים. לפי דוח מבקר המדינה, בשנת 2018 היו 11,400 דירות ללא מיגון תקני ביישובים המרוחקים עד 4 ק"מ מגבול לבנון וסוריה, 15% מכלל הדירות ביישובים אלו. דוח מבקר המדינה משנת 2018 ציין כי ביישובים הערבים בצפון הארץ המצב חמור במיוחד, כאשר יישובים אלו סובלים לא רק משיעור נמוך של מיגון בבתי המגורים, אלא גם ממחסור חמור של מיגון במבנים ציבוריים ומקלטים ציבוריים.

במסגרת  הצעת התקציב לשנים 2024-2023 שאושרה בכנסת בחודש מאי 2023, קוצץ משמעותית תקציב התוכנית "מיגון הצפון", והוגדר – תחת השם החדש "מיגון העורף" – ל-68 מיליון ₪ בשנת 2023 ו-63 מיליון ₪ בשנת 2024 (במחירי 2022). סכומים אלו אמנם היו דומים לסכומי הביצוע של התוכנית בשנים קודמות, אך נמוכים בהרבה מהתקציב שהוקצה למימוש התוכנית בשנת 2022, ונמוכים עוד יותר מהיעד המקורי שקבע הקבינט המדיני-בטחוני, שעמד על 500 מיליון ₪ בשנה.

מיגון הדיור הציבורי

מלאי הדיור הציבורי, המנה בשנת 2022 כ-49 אלף דירות ברחבי הארץ, כולל ברובו דירות ישנות, שנבנו שנים רבות לפני שתוקנו התקנות שחייבו ממ"ד בעת בניית דירת מגורים. בבדיקה שערך מרכז המידע והמחקר בכנסת הוערך שבשנת 2021 לא היה ממ"ד  בכ-92% מדירות הציבורי הציבורי.  נכון להיום, בנהלים של משרד הבינוי והשיכון המסדירים את הקריטריונים לרכישת דירות חדשות למלאי הדיור הציבורי, אין הוראה כי בדירה חייב או רצוי שיהיה ממ"ד, למעט דירות הנרכשות עבור נכים רתוקים לכסאות גלגלים בקומת קרקע. נכון להיום, לא ידוע על תוכנית ממשלתית כלשהי לביצוע פרויקט לבניית ממ"דים בכל או בחלק מדירות הדיור הציבורי, כולל לא באלו שנמצאות ביישובים החשופים במיוחד לירי רקטי.

גם לגבי הדיור הציבורי, המסלול העיקרי לביצוע מיגון הוא באמצעות ביצוע פרויקט התחדשות עירונית שיכלול הוספת ממ"דים בדירות הציבוריות, או בניית דירות חדשות במתחם ישן במסגרת של תוכנית 'פינוי-בינוי'. אלא שהסתמכות על מסלול זה, במתכונתו הנוכחית, אפשרית כאמור רק בבניינים או במתחמים שבהם ישנה היתכנות כלכלית לביצוע פרויקטים של התחדשות עירונית, כלומר רק באזורים שבהם מחירי הדיור גבוהים מספיק, ולאו דווקא באזורים שבהם נמצאים מרבית דירות הדיור הציבורי.