בהתאם לסעיף המופיע כחלק מחבילת השינויים בתקציב לשנת 2024, יועלה אחוז מס הרווח על בנקים גדולים לתקופה זמנית, מ-1 במרץ 2024 ועד סוף שנת 2025, מ-17% ל-26%. אולם, בהינתן שיטת החישוב לשקלול שיעור מס הרווח ומס החברות, המשמעות היא ששיעור המס הכולל שישלמו בנקים על רווחיהם בתקופה זו יגדל מ-34.2% ל-38.9%, עלייה בגובה של 4.7 נקודות אחוז בלבד על הרווח השנתי הכולל.

לפי הערכות משרד האוצר, העלאת מס הרווח בשנים 2024 ו-2025 תניב לקופת המדינה הכנסה נוספת בגובה של כ-1.4 מיליארד ₪ בשנה, כאשר בשנת 2024 ההכנסה תהיה נמוכה יותר, בהינתן העובדה שהמס יחושב רק החל ממועד החלתו ב-1 במרץ. הערכה זו מניחה, לפיכך, שהרווח הכולל של הבנקים בשנים 2024 ו-2025 יעמוד על כ-29.8 מיליארד ₪ בשנה (במחירים שוטפים).

למעשה, התוספת הצפויה מיישום העלאת שיעור מס הרווח אינה גבוהה בהשוואה לעלויות הגבוהות שמשיתה המלחמה ובהשוואה להיקף הקיצוצים בתקציבי השירותים החברתיים. כמו כן, ההעלאה הנמוכה דה-פקטו בשיעור המס מונעת מיסוי משמעותי יותר, ולפי חלק מהפרשנים, למרות ההתנגדות שמשמיעים הבנקים כמו גם בנק ישראל כנגד העלאת המס, עשויה להתברר דווקא כמהלך חיובי עבורם, בכך שהיא מסירה את האיום של העלאה גבוהה יותר ומעניקה להם וודאות רגולטורית לתקופה של לפחות שנתיים.

ובכל זאת, למרות שמדובר בהעלאה נמוכה של שיעור מס הרווח, העלאת המס על הבנקים כעת – תגדיל, ולו במעט, את חלקו של ההון במימון התקציב, ובעיקר – עשויה לשמש כדוגמא לפיתוח מדיניות של מיסוי רווחי יתר של תאגידים כספיים ואחרים בעתיד.

בדברי ההסבר של הצעת החוק הנוכחית מוצדק המיסוי הנוסף על הבנקים בעלייה החריגה ברווחיות בשנים 2022 ו-2023, "הן בהשוואה לשנים עברו והן בהשוואה לבנקים במדינות אחרות".

ואכן, בשלוש השנים האחרונות נהנים הבנקים מעלייה ניכרת ברווח הריאלי הנקי הכולל. בשנת 2021 רשמו חמשת הבנקים הגדולים רווח נקי כולל משותף בגובה של 20.1 מיליארד ₪, ובשנת 2022 רווח כולל של 25.1 מיליארד ₪. רווחים אלו היו גבוהים באופן ניכר – ולמעשה כפולים ויותר – מהרווחים שרשמו בשנים שעברו, שעמדו על כ-7 עד 11 מיליארד ₪ בשנים 2012 עד 2020. הרווח הנקי הכולל שרשמו הבנקים בשנת 2023 הוסיף לעלות, כאשר בשנת 2023 ועד סוף הרבעון השלישי עמד הרווח על 19.7 מיליארד ₪, בהשוואה לרווח של 18.1 מיליארד בתקופה המקבילה בשנת 2022 (כל הסכומים במחירים קבועים לשנת 2023).

עיקר הגידול ברווח הנקי של הבנקים בשנים אלו נבע מהעלייה הניכרת בהכנסות נטו מריבית, כלומר ההכנסות שמפיקים הבנקים מתשלומי הריבית שמשלמים לקוחות על הלוואות, בניכוי הוצאות הריבית המשולמת על פיקדונות. בשנת 2022 ובשלושת הרבעים הראשונים של שנת 2023, במקביל להעלאה החדה של שיעור הריבית (משיעור של 0.1% באפריל 2022 לשיא של 4.75% בסוף מאי 2023) – זינקו רווחי הבנקים מהכנסות ריבית נטו ב-28% וב-26%, בהתאמה, בהשוואה לתקופות המקבילות בשנה שקדמה להן, והגיעו ל-52.1 מיליארד ₪, ול-46.5 מיליארד ש"ח (בשנת 2022 ובשלושת הרבעים הראשונים של שנת 2023, בהתאמה, במחירים קבועים לשנת 2023). על הכנסות אלו מוסיף הבנק הכנסות נוספות מעמלות, כאשר הרווח הנקי מחושב לאחר ניכוי הוצאות השכר והתפעול של הבנקים.

העלאת שיעור מס הרווח על רווחי העתק של הבנקים – אפילו באופן זמני – היא מהלך שיש לקוות שיושלם במלואו ויכנס לתוקף, ובכך יתקן, אפילו במעט, את חוסר השוויון הניכר הבא לידי ביטוי במכלול השינויים התקציביים שמקדמת הממשלה על רקע עלויות המלחמה הגבוהות. לצד זאת, ראוי לראות במקרה הנוכחי הזדמנות ליצירת מנגנון קבוע של מיסוי "רווחי יתר" על מוסדות פיננסים ועל סקטורים נוספים, ולהצטרף בכך לדיון ולמהלכים שכבר מתקיימים בעולם בנושא זה.

מס רווחי-יתר בעולם

"רווחי יתר" (excess profits) מוגדרים כרווחים של תאגידים עסקיים שעולים מעל ומעבר לשיעור הרווח הנחשב כסביר לצורך החזר ההשקעה והסיכון הכלכלי הכרוך בה. רווחי יתר מקושרים, על פי רוב, להכנסות חריגות ובלתי צפויות, שמקורן בנסיבות חיצוניות ויוצאות דופן, כמו מלחמות, אסונות טבע, או התפרצות מגפות, וכן לתנאים כלכליים מבניים ובהם ריכוז כוח שוק בקרב תאגידים בודדים או שליטה מונופוליסטית על משאבי טבע. רווחים אלה נתפסים לרוב כרווחים שאינם מוצדקים, שמביאים להגדלת אי-השוויון הכלכלי.

רווחי הבנקים החריגים בישראל בשלוש השנים האחרונות, נקשרו, כאמור, בהעלאת הריבית ע"י בנק ישראל, כמו גם בהיעדר מנגנוני פיקוח מדינתיים שיגבילו את יכולתם של הבנקים להגדיל את רווחיהם מריבית על הלוואות, מבלי לנקוט בצעדים כגון העלאת הריבית על חסכונות ופיקדונות או הורדת עמלות.

מיסוי רווחי יתר מכונה בעולם כ-windfall tax, באמצעות דימוי המדגיש את העובדה שמקורם של רווחי היתר אינו נעוץ בפעילות התאגיד, אלא בתנאים החיצוניים לו. בשלהי 2022, על רקע עליית מחירי האנרגיה שחוותה אירופה כתוצאה מהמלחמה באוקראינה, שהביאה לגידול משמעותי ברווחיהן של תאגידי האנרגיה, קידמו מוסדות האיחוד האירופי מדיניות של מיסוי רווחי יתר של חברות בענפי הנפט, הגז, הפחם ובתי הזיקוק, במהלך שהומשג על-ידי מקדמי המדיניות כ"מס סולידריות".

תשעה חודשים לאחר האישור העקרוני של המדיניות באיחוד האירופי, 25 מדינות אירופאיות יישמו את הטלת מיסוי רווחי היתר, או הכריזו על הכוונה להטיל מיסוי כזה על חברות בסקטור האנרגיה. במקביל, על רקע העובדה שגם באירופה רשמו הבנקים רווחים חריגים בעקבות העלאות הריבית החדות של הבנק המרכזי של אירופה (ECB), חלק מהמדינות, ובהן ספרד, איטליה, וצ'כיה ניצלו את ההזדמנות והרחיבו את מדיניות מיסוי היתר על גם על הבנקים.

בין הכוחות הפועלים לקידום מדיניות של מיסוי רווחי יתר באירופה נמנים ארגוני העובדים, וארגונים הומניטריים בינלאומיים שמקדמים חלוקת עושר צודקת יותר. באוקטובר 2023 הוציא ארגון ה-ETUC, קונפדרציית איגודי העובדים האירופאית, קריאה לממשלות אירופה להטיל מס רווחי יתר על בנקים שהופקו בשל העלאת הריבית. לדברי אסתר לינץ', מזכ"לית ה-ETUC, "ההשפעה השלילית של העלאת הריבית על העובדים על הייתה בלתי צודקת ופוגעת מבחינה כלכלית. … והכסף הזה נכנס ישירות לכיסם של המנכ"לים העשירים ממילא ובעלי המניות של הבנקים הגדולים". לצד ה-ETUC, ארגון 'אוקספם', הפועל למיגור העוני והגברת השוויון הכלכלי בעולם, מקדם גם הוא פיתוח מדיניות של מיסוי רווחי יתר על תאגידים עסקיים, לצד הטלת מס עושר על בעלי הון עשירים במיוחד.

מיסוי רווחי יתר בישראל – 'ביום שאחרי'

הניסיון הישראלי במיסוי רווחי היתר בסקטור משאבי הטבע, לצד מודל מיסוי רווחי היתר שמנהיגות כיום מדינות שונות באירופה, מאפשר לראות במיסוי הנוכחי כצעד ראשון לקראת ניסוח מדיניות קבועה של מיסוי רווחי יתר בישראל גם בסקטורים נוספים, ובפרט בסקטור הבנקאות בישראל, המתאפיין בכוח שוק רב המוחזק בידי הבנקים הגדולים.

מדיניות כזו תוכל להתבסס על מנגנון של מיסוי מוגבר על רווחים החורגים באופן משמעותי מהרווח האופייני בסקטור המסוים – בדומה למנגנונים שהוחלו בחלק ממדינות האיחוד האירופי בשנתיים האחרונות, או על מנגנון המבטיח יחס רווח מקסימלי לעומת ההשקעה או ההוצאה של התאגיד – בדומה למודל מיסוי רווחי היתר של חברות בתחום האנרגיה ומשאבי הטבע בישראל.

בכל הנוגע למיסוי רווחי יתר של הבנקים, יש לוודא שמדיניות כזו תיושם במקביל ליישום של מדיניות פיקוח, שתמנע מהבנקים באופן ישיר להגדיל את גובה העמלות באופן שרירותי, תוך החלת רגולציה שתבטיח שעלייה בריבית בנק ישראל תתורגם גם לעלייה בריבית על חסכונות ופיקדונות.

מדיניות כזו תפעל באופן קבוע להבטיח ששינויים חריגים – כמו עלייה בריבית או התייקרות מחירי האנרגיה, לא יוטלו במלואם על הציבור הרחב תוך יצירת רווחי עתק לתאגידים העסקיים, תאפשר להגדיל את הכנסות המדינה במקרה שבו סקטור מסויים נהנה מרווחי יתר חריגים, וכן תוכל, לצד צעדי מיסוי נוספים כמו הגברת המיסוי על העושר, על ירושות ועל הכנסות גבוהות, להגביר את השוויונית והפרוגרסיביות במערכת המס בישראל, שכיום אינה מתאפיינת ואינה מכוילת לקידום שוויון.