הגריעה המסתמנת בתקציבי החלטות הממשלה 1804, 986 ו-1416 – צפויה לפגוע ברשויות חלשות במיוחד בחברה הערבית, בחברה החרדית, וביישובי הפריפריה שבנגב המזרחי. מדובר בתוכניות שהתקבלו בממשלה ה-36 בראשות בנט-לפיד, על רקע מצוקה הולכת וגדלה בקרב תושבי רשויות חלשות במיוחד בחברה החרדית ובחברה הערבית: בית שמש וג’סר א-זרקא; ועל רקע הכישלון של הרשויות המקומיות הפריפריאליות החלשות ביותר בנפת באר שבע – ערד, דימונה, מצפה רמון, וירוחם – לספק מענים והזדמנויות לתושבים.ות, ולמנוע הגירה שלילית מתחומן.

במסגרת החלטות ממשלה אלה, הכירה הממשלה הן בפגיעות הכלכלית חברתית של אותם יישובים, והן ב"צורך בצמצום פערים בין היישוב לבין יישובים אחרים ובין קבוצות אוכלוסייה תושבות היישוב לבין קבוצות אוכלוסייה אחרות". כלומר, בצורך בצמצום פערים בין יישובים מוחלשים ליישובים חזקים, בין החברה הערבית לחברה היהודית, בין החברה החרדית לחברה החילונית ובין תושבי.ות הפריפריה לתושבי.ות המרכז.

בתגובה לעומק הפערים החברתיים, קידמו החלטות הממשלה תוכניות לאומיות רב-שנתיות סדורות ומקצועיות שמטרתן לחזק את הרשויות המקומיות ולשפר את התנאים ואיכות החיים של תושבים ותושבות הגרים.ות בתחומן. תוכניות אלה כללו הרחבת מענים חברתיים, פיתוח מנועים כלכליים, וחיזוק מוניציפלי של הרשות – במקביל למיפוי של אתגרים והזדמנויות בכל יישוב.

הקיצוץ המוצע בגובה של 15% מסך התקציב הנותר לשנים 2026-2024 מוערך בסכום כולל של כ-60 מיליון ש”ח. קיצוץ זה עתיד לפגום ביישום המלא של תוכניות הפעולה לחיזוק יישובים מוחלשים ביותר ולפגוע באלפי ילדות וילדים, נשים וגברים שחיים בעוני או בקרבתו, סובלים מהיעדר מענים סוציאליים, וממחסור בהזדמנויות בתחום החינוך והתעסוקה. לגבי האוכלוסייה הצעירה מדובר גם בפגיעה ניכרת בסיכויי המוביליות החברתית שלהם.

מעבר לכך, בתוכניות אלו טמון פוטנציאל רב לשמש כפיילוט למודל פעולה עתידי לחיזוק יישובים נוספים בחברה הערבית, בחברה החרדית ובפריפריה. הקיצוץ המוצע צפוי להגביל את העמידה ביעדי התוכניות ולפגוע בסיכויי הצלחתן, באופן שעלול למנוע קידום מהלכים דומים של השקעה צודקת בפריפריה החברתית-כלכלית של ישראל בעתיד.

ככל שנותרו חברי וחברות כנסת וחברי ממשלה שטובת החברה בישראל עומדת לנגד עיניהם, ראוי שידרשו, דווקא על רקע המלחמה, להגדיל את אותם תקציבים, ולכל הפחות, להגן עליהם מפני ההפחתה המוצעת.