מיסוי כמנוע שוויון

המסמך מצביע על כיוונים לשינוי מדיניות המיסוי בישראל, שינוי שיאפשר מימון ראוי והולם של שירותי המדינה ויתרום לשדרוג רמת החיים של כלל התושבים. זאת, תוך כדי עיצוב של מערכת המיסוי כך שהיא כשלעצמה תאפשר קידום של השוויון בחברה

מגפת הקורונה חשפה בפני כולנו מערכת בריאות מורעבת: רעבה לציוד, רעבה למעבדות, רעבה למיטות, ומעל לכל, רעבה לכוח אדם מיומן. הסיבה: שנים ארוכות של תת-תקצוב.

מערכת הבריאות אינה לבדה: מערכת החינוך רעבה למורות, לכיתות פחות צפופות, למחשבים, למסגרות העשרה; רשת הביטחון הסוציאלי רעבה לשכר הוגן לעובדות סוציאליות, רעבה לקצבאות ילדים משמעותיות, לקצבת זקנה גואלת מעוני, לדמי אבטלה ראויים; המשטרה רעבה לתקנים שיאפשרו הענקת ביטחון שוטף בשכונות ובמרכזי הערים; ועוד.

רעב תקציבי זה אינו תוצאה של רשלנות או טעות ניהולית. הוא תוצאה של מדיניות. מדיניות הדוגלת בממשלה המספקת שירותים מינימאליים, מעורבת מעט ככל האפשר בפעילות כלכלית ישירה ודוגלת באחריות אישית ומשפחתית, ולאו דווקא ציבורית, לרמת החיים של האוכלוסייה. מדיניות המבוססת על תפיסה של “מדינה קטנה” ורואה את חזות הכל בצמיחה כלכלית המובלת על ידי ההון הפרטי, תוך הבטחה מעורפלת ששגשוג כלכלי ייטיב עם כולם. “מדינה קטנה” יכולה להסתפק בתקציב קטן. תקציב קטן, מצדו, מאפשר מיסוי נמוך.

עתה בא משבר הקורונה ו“גילה“ לעולם כי ”מדינה גדולה“ איננה מצרך מותרות שניתן להתבשם ממנו בעתות צמיחה ושגשוג ולוותר עליו בעתות מצוקה; משבר הקורונה גם “גילה” כי מיסוי גבוה – כלל המסים – איננו גחמה אידיאולוגית שכל תכליתה פגיעה ביזמות ובצמיחה. “מדינה גדולה” הנעזרת במיסוי גבוה היא מוסד חיוני להבטחת עצם הקיום של הקהילה. לא רק בתחום הבריאות אלא גם בתחום המשק והכלכלה: כשם שכולנו מצפים כי המדינה תציל חיי חולים כך אנו מצפים שתציל עסקים מקריסה ותסייע לכל מי שהכנסתם נפגעה.

המסמך הנוכחי מבקש להצביע על כיוונים לשינוי מדיניות המיסוי בישראל, שינוי שיאפשר מימון ראוי והולם של שירותי המדינה ויתרום לשדרוג רמת החיים של כלל התושבים. זאת, תוך כדי עיצוב של מערכת המיסוי כך שהיא כשלעצמה תאפשר קידום של השוויון בחברה.

המסמך אינו ממליץ על שינוי בודד במס זה או אחר אלא מבקש להצביע על מדיניות חדשה הפותחת מגוון אפשרויות, ששילובן יכול לספק למדינה את הכלים הדרושים לשדרוג כלכלי וחברתי שהישראלים זכאים לו.