כשבוע לאחר ה-7.10 שוחחתי עם שורדת גיבורה מאחד הקיבוצים שהוחרבו, חברת ילדות. בין שאר הדאגות האקוטיות שהיו לה – בגדים ונעליים, קורת גג, ילדים.ות בטראומה, טיפול רפואי, מסמכים חיוניים, ועוד – היא רמזה לי דאגה, שמכולן נראתה לי אז מיותרת. היא אמרה שהיא דואגת שיקחו להם את הקיבוץ, ככה. אמרתי לה שאין סיכוי ומה היא דואגת ועברנו לסיפור על היהודי שדאג לכולם לבגדים ונעליים. 

אבל הבוקר כשקראתי את תזכיר החוק של פיתוח ושיקום חבל תקומה, ואת תגובות התושבים.ות מהנגב המערבי עליו, נזכרתי בחשש שלה ונדהמתי. היא פשוט צודקת. בזמן שהיא ושורדים.ות אחרים.ות מנהלים.ות מלחמת הישרדות כפליטים.ות, שר הפנים וממשלת ישראל מקדמים חוק שייתן בידיהם את הסמכות והכוח להשתלט על הנגב המערבי ולשנות את אופיו. מטורף.

צריך לומר, בראשית הדברים, שאין לי ספק שהחוק ישתנה אם לא יתאדה. הוא פשוט גרוע ולא מאוזן. כך למשל, מתוך כ-6,000 מילים בחוק ללא דברי ההסבר, יותר משליש מוקדשות לפרק על תכנון ובנייה, ותחומים כמו תעסוקה מסתכמים בכ-50. במסגרת 2,000 המילים המוקדשות לתכנון, ניתנות לממשלה סמכויות-על לשנות כאוות נפשה ממש את כל חבל הארץ שיוגדר כתקומה – חברי הועדה [שימנו כמובן את ועדות המשנה] ממונים על ידי שר הפנים והממשלה, ויש להם רוב גם במקרה ויצורפו נציגי הרשויות ולא ימונו [גם זה אפשרי במקרה שהרשויות לא ימנו, כנראה למנוע אי-ציות]. תוכניות אחרות פחותות במעמדן, ועדות קודמות יהיו חסרות סמכות, ואין קול כלל – אבל ממש בכלל – לאופי של האזור קודם למהפך המתוכנן, בדמות א.נשי האזור עצמם.ן.

אז קראתי, כי לא בטוח שהמחוקקים יקראו, את הערות התושבים.ות על תזכיר החוק [התזכיר היה פתוח להערות למשך ימים ספורים, וכך התאפשר דיון ציבורי בחופשת הפסח]. מעבר לדיון ער יחסית של מתכננים, התושבים.ות זועקים על החמס של החבל – השינוי הצפוי באופיו הכפרי של קו הגבול, ובאופיו התרבותי. קחו לדוגמה את הדברים הבאים:

"אני תושבת העוטף ומהנדסת אזרחית. התיקון המוצע לחוק התכנון והבנייה שולל מתושבי העוטף, אלה שחוו על בשרם ובנפשם את זוועות השבעה באוקטובר, את הזכות להחליט, להשפיע ולקבוע את אשר יעלה בגורל אזור מגוריהם. לא מספיק שאנחנו פליטים בארצנו, מצופה מאיתנו לעמוד מהצד בזמן שהממשלה עושה כאוות נפשה תחת כסות דקה של "שיקום" בחבל הארץ שלנו. בלי יכולת ערר, ללא התחשבות ברשויות השונות שהושמו במקומן על מנת להגן על ערכינו – סביבה, אקולוגיה, היסטוריה ובמקרה של רשות הניקוז גם חיי אדם. המערכת הקיימת (הוועדות לתכנון על דרגותיהן השונות, בהן נתקלתי לא פעם בכובעים שונים) גמישה מספיק על מנת להוריד חסמים בירוקרטים כאלה ואחרים כאשר נדרש הדבר. אין צורך בהקמת ועדה חדשה, בייחוד לא כזו – ללא יכולת ערר, ללא התחשבות בתושבי האזור על גורלם דרך נציגיהם במועצות האזוריות. חוק זה יאפשר לדרוס את כל היקר לנו ללא התחשבות ברצוננו וטובתנו".

את תזכיר החוק צריך לגרוס, ולהקים תחתיו ועדה עם נציגות בולטת, לכל הפחות, של שורדים.ות ופליטים.ות. יש להעניק להם.ן, כמי שחיו במקום ושילמו על כך בחייהם.ן, חלק משמעותי בפיתוח ושיקום חבל הנגב המערבי המפואר. הפליטים.ות עצמם.ן, יש לציין, לא סומכים.ות על הממשלה והשאירו מחבריהם.ן בכל יישוב, להשיב מלחמה שערה.