מחקר

עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית: דו"ח לשנת 2016

הרווח שגורפים המעסיקים כיום עלול להתברר כהפסד עתידי של המשק ושל החברה הישראלית. הדו"ח השנתי של מרכז אדוה על חלוקת עוגת ההכנסה בין עובדים ומעסיקים, על מקבלי שכר גבוה ונמוך ועל עובדות ועובדים החיים בעוני

להורדת המסמך המלא לפרסומים נוספים בנושא

בעשורים האחרונים מצטמצם בעקביות חלקם של העובדים, שכירים ועצמאים כאחד, בעוגת ההכנסה הלאומית. בשנת 2016 הוא עמד על 56% — השיעור הנמוך ביותר מאז שנת 2000, אז הוא עמד על 65%. בה בעת, חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית גדל מ-15% ב-2003 עד ל-19% בשנת 2016.

הרווח שגורפים המעסיקים כיום עלול להתברר כהפסד עתידי של המשק ושל החברה הישראלית, שכן עובדים ועובדות המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ולהנחיל לעצמם ולילדיהם הכשרה והשכלה נאותים, יתקשו להוות תשתית איתנה לפיתוח כלכלי ארוך טווח.

ב-2015, 29.4% מכלל השכירים במשק קיבלו שכר המוגדר על ידי ה-OECD כנמוך – 2/3 מן ההכנסה החציונית במשק. חלקם של כלל מקבלי השכר הנמוך בעוגת ההכנסות של שכירים בישראל עמד באותה שנה על 7.3%. המאון העליון – 1% מן השכירים – קיבל באותה שנה חלק קטן אך במעט מעוגת ההכנסות – 6.0%.

מאפיין בולט של עובדים המשתכרים שכר נמוך הוא העדר השכלה אקדמית. אין כמעט הבדל בין בעלי 12 שנות לימוד לבעלי תעודת בגרות, או תעודה על תיכונית אחרת. בשתי הקבוצות הללו יש ייצוג גבוה-כ-38%- למשתכרים שכר נמוך. בנוסף, עם מקבלי השכר הנמוך נמנו 37.1% מהנשים, 37.6% מן הערבים, ו-26.9% מן העולים ממדינות חבר העמים.

מנגד, שכבה דקה של מנהלים ובכירים משתכרת שכר גבוה מאד. ב-2016, התגמול השנתי הממוצע של כל חמשת המנהלים הבכירים בחברות הנסחרות במדד "תל אביב 100" עמד על 3.36 מיליון ₪, או 281 אלף ש"ח בחודש. התגמול של מנכ"לי תאגידי "תל אביב 100" היה אף גבוה יותר. המנכ"לים תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 4.57 מיליון ₪, או 382 אלף ₪ בחודש.

בשנת 2016 הפערים בין המנהלים הבכירים ובין שאר העובדים הוסיפו להיות גבוהים ביותר. התגמול הממוצע של המנכ"לים היה גבוה פי 39 מן השכר הממוצע במשק בשנת 2016 (9,798 ₪, עובדים ישראלים בלבד) ופי 79 משכר המינימום של אותה השנה (4,825 ₪).

משקי בית של עובדים עניים שבראשם/ן שכיר/ה

בשנים האחרונות אנו עדים למגמה של עלייה בתחולת העוני במשפחות שבראשן שכיר/ה, המשקפת מצב בו עבודה כבר אינה מחלצת מעוני. התמיכה המוצעת היום לעובדים עניים מתמקדת במענק עבודה- "מס הכנסה שלילי", אולם סכומי המענק נמוכים ואינם מספיקים להוציא משפחות עובדות בשכר נמוך מתחולת העוני ומסביבת העוני.

המשמעות היא, שסיכוייהם של ילדים לעובדים עניים להיחלץ ממעגל העוני נמוכים. נוכח הפער הכלכלי וכן פערי ההישגים בין תלמידים מרקע חלש לרקע בינוני וחזק דרושה בדחיפות מדיניות של תקצוב דיפרנציאלי שתצמצם את השלכות הפערים בין הכנסות ההורים על חינוך הילדים. מעבר לכך נדרשת השקעה מדינתית ביצירת תשתיות לחינוך בלתי פורמלי ביישובים הערבים.

מרבית משקי הבית שבראשם שכירים עניים מועסקים בענפים המאופיינים ברמת טכנולוגיה נמוכה, שיעורי התאגדות נמוכים וריבוי הסדרי העסקה פוגענית- באמצעות קבלני משנה, במשרות חלקיות ושעתיות.

משקי בית של עובדים עניים ערבים מרוכזים במיוחד בענף הבינוי. בענף זה חלים הסכמים קיבוציים אולם הוא מאופיין בעובדים בלתי מקצועיים המועסקים בשכר נמוך וכן בהעסקה קבלנית נרחבת.

בקרב משקי הבית העניים שבראשן נשים, בולט ריכוזן של נשים חרדיות המועסקות בשכר נמוך בענף החינוך. הדבר נובע במידה רבה מהעסקה נרחבת בעמותות ורשתות, שלא לפי תנאי ההסכמים הקיבוציים במקצוע ההוראה.

מבחינת ההשלכות על דור ההמשך, משקי בית של עובדים עניים אינם מסוגלים להשקיע כספים בחינוך ילדיהם והוצאותיהם על חינוך פורמלי ובלתי פורמלי נמוכות בהשוואה למשקי בית בחמישון העליון.