מאמר

שילוב חרדים בשוק התעסוקה: לא זבנג וגמרנו

הרצון לתמרץ יהודים חרדים להשתלב בשוק העבודה מוצדק, אבל התעלמות מההשלכה של צעד כמו שלילת סבסוד מעונות היום על משפחות האברכים בכללותן – לרבות רעיותיהם וילדיהם של האברכים – היא לא אחראית

בשבוע שעבר הורה בג"ץ, שהחלטת האוצר לשלול את הזכאות לסבסוד מעונות יום ממשפחות אברכים שתורתם אומנותם, תידחה עד לסוף שנת הלימודים הנוכחית. אמנם, קבע בית המשפט, רשאית הממשלה לבחור איזו מדיניות כלכלית ברצונה לקדם, אך היא אינה זכאית לשלול סובסידיה באבחה, מבלי לאפשר לנתמכים תקופת התארגנות ראויה.

השופט שטיין דחה את טענת הממשלה כי "משפחות האברכים לא תסבולנה ולא תחווינה קשיים משמעותיים עקב הוצאת פעוטותיהן ממעונות היום", וציין כי "היד הנעלמה של אדם סמית אינה יכולה להאכיל פעוט, לחנכו ולספק לו את צרכי היומיום." הוא עמד על עלותן הגבוהה של מסגרות הלימוד לפעוטות בישראל, ומכאן על ההשפעה הקריטית שיש לשלילת הסובסידיה עבור מעונות היום על הנתמכים. באשר הסבסוד מהווה חלק מ"ליבת החיים" של הנתמכים ומשפחותיהם, הממשלה מחויבת לכל הפחות – כך קבע – לקבוע הוראות מעבר.

נתונים אמפיריים מלמדים, שנה אחר שנה, שבמדינת ישראל ההשתייכות הלאומית והעדתית, כמו גם מידת הדתיות של האזרח, מהווים אינדיקטורים למצבו הכלכלי (לרבות  לסיכון שיפול מתחת לקו העוני, ויסבול מחוסר בטחון תזונתי). הרצון לתמרץ יהודים חרדים להשתלב בשוק העבודה מוצדק, אבל התעלמות מההשלכה של צעד כמו שלילת סבסוד מעונות היום על משפחות האברכים בכללותן – לרבות רעיותיהם וילדיהם של האברכים – היא לא אחראית. תכנית לעידוד יציאה לעבודה אינה יכולה להיות מושתתת רק על שלילת סובסידיות; הכרחי לכל הפחות להשלימה בגיבוש תכניות ובמתן תמריצים, שיקחו בחשבון את החסמים והאתגרים שמקשים על גברים חרדים להשתלב בשוק העבודה.

מכוני מחקר, ארגוני החברה האזרחית, ואף הממשלה עצמה, גיבשו לאורך השנים שורה של המלצות בנוגע לצעדים הנדרשים להסרת חסמים ולעידוד תעסוקת חרדים. מדובר בהמלצות מגוונות, המתייחסות הן לצד ה"היצע" (חרדים וחרדיות בעלי יכולת השתלבות בשוק העבודה) והן לצד ה"ביקוש" (מעסיקים שנכונים לקלוט אותם.ן). הנה כמה דוגמאות: חיזוק "לימודי ליבה" לגיל הרך במסגרת חוגים אחרי שעות הלימודים (תכנית "חוג לכל ילד"); תכניות לימוד מרחוק במקצועות היסוד; תכניות להשלמת בגרויות לבוגרי ובוגרות החינוך התיכוני החרדי; פיתוח וסבסוד הכשרות מקצועיות המותאמות תרבותית לחרדים; פיתוח סדנאות ייעודיות, אשר יתמקדו בהיכרות עם הנורמות של שוק העבודה הכללי; הענקת מענקים למעסיקים הקולטים עובדים חרדים; תכניות ייעודיות לשילוב חרדים וחרדיות במגזרים ספציפיים (כמו מקצועות הסיעוד); הקמת קרן לעידוד יזמות חברתית־תעסוקתית חרדית; הידוק הממשק בין התכניות להכוונה תעסוקית הייעודיות, שהממשלה מממנת, לבין המעסיקים; ועוד כהנה וכהנה.

חלק מהצעדים נוסו בהצלחה, ויש צורך להרחיבם; חלק נוסו ונכשלו, ויש צורך להבין מדוע; וחלק מעולם לא נוסו. ברור לכל, שהגדלה משמעותית בשיעור שילובם של חרדים בשוק התעסוקה מחייבת מדיניות הוליסטית, שמתייחסת לשלבי חייהם השונים של חרדים (החל מהגיל הרך ועד לגיל הפנסיה), לקבוצות שונות בקרב החרדים (לפי מגדר, מידת דתיות, אופי מערכת החינוך, ועוד), ולצד הביקוש (מעסיקים) לא פחות מאשר לצד ההיצע. התכניות צריכות להיות מותאמות, לפחות במידת מה, לרקע, לתרבות ולצרכים הייחודיים של האוכלוסייה החרדית. עליהן לאפשר השתלבות לא רק בדרגים הנמוכים של שוק העבודה, אלא גם במשרות מבוססות הכשרה או השכלה, ששכר ראוי בצידן. מדובר באתגר משמעותי, ובניית תכניות כאלה היא קשה וממושכת. יתכן שפרוגרמה הוליסטית כזו תדרוש גם "מקלות" לצד ה"גזרים", אך זה בוודאי לא יכול להיות העיקר. כשאחת מההחלטות הראשונות שקיבל שר האוצר ליברמן הייתה קיצוץ הזכאות של משפחות אברכים לסבסוד המעונות, הוא יצר בעיקר אנטגוניזם בקרב קבוצה שלמה. מדיניות של "זבנג וגמרנו" אינה יכולה להתאים כאן.

על משרד האוצר להשכיל להוביל מדיניות של הגדלת התעסוקה בקרב גברים חרדים מבלי לשמוט את רשת הביטחון הסוציאלית ההכרחית עבור האוכלוסייה החרדית הענייה, ומבלי לפגוע בהישגי העבר בתחום (לדוגמה, העלאת שיעור הנשים החרדיות העובדות בעשור האחרון). טוב עשה בג"ץ כשמזער במידת מה את הנזק המיידי שהיה עלול להיגרם למשפחות חרדיות עקב הפסקת סבסוד המעונות באמצע שנת הלימודים ובהתראה קצרה. בכך העניק לממשלה עוד כמה חודשים לחשוב על תכניות שיצרו פחות אנטגוניזם בקרב החרדים ויאפשרו הלכה למעשה שילוב של גברים חרדים רבים יותר בשוק העבודה.