השבת השחורה של ה-7.10 היכתה בעובדי החקלאות התאילנדים – כמו בתושבים הישראליים של הנגב המערבי – בצורה קשה. הצעות דרקוניות לשלול מעובד תאילנדי שיתפטר את פיצויי הפיטורים שהוא זכאי להם, הן בבחינת הוספת חטא על פשע
השבת השחורה של ה-7.10 היכתה בעובדי החקלאות התאילנדים – כמו בתושבים הישראליים של הנגב המערבי – בצורה קשה. עשרות מהם נפצעו, נהרגו ונחטפו. בתגובה, אלפים מהם חזרו למדינתם. הדבר מקשה, ללא ספק, על התאוששות ענף החקלאות. אך הצעות דרקוניות, כמו זו של השר הטרי גדעון סער לשלול מעובד תאילנדי שיתפטר את פיצויי הפיטורים שהוא זכאי להם, הן בבחינת הוספת חטא על פשע.
הממשלה רוצה שהעובדים ימשיכו לעבוד כאן? ראשית, שתעשה את הדבר האנושי הנדרש: תעניק להם את הסיוע והתמיכה שהם זקוקים להם, כמי שחוו על בשרם את הטבח הנוראי. במקביל, על המדינה לפעול כדי להגביר את בטיחותם של העובדים (למשל, באמצעות הצבת מיגוניות בשטחים הפתוחים ושיכונם בדירות עם ממ"דים). הממשלה יכולה גם להציע לעובדים אלה תמריצים כספיים (לצד תמיכה ישירה בחקלאים). עוד היא יכולה – כפי שכבר עשתה – להציע שורה של הקלות באסדרת ההגירה, שתגדיל את מצבת עובדי החקלאות הזרים בישראל (לרבות הארכת תקופת השהיה המקובלת של עובדי חקלאות בישראל, "הלבנת" עובדים לא חוקיים וכיו"ב). אך המדינה אינה רשאית להעניש אותם על בחירתם לחזור למדינתם.
על החקלאים בנגב המערבי נפל אסון כבד. אל האסון בנפש מצטרף כעת גם אסון כלכלי. חובה על המדינה לסייע להם, חלילה להפקירם שוב. אך הדרך לעשות זאת אינה יכולה להיות כפיית עבודה – במישרין או בעקיפין – על העובדים מתאילנד. המדינה אינה יכולה לדרוש, אחרי שנים של התנכרות והעברת מסר ברור בדבר "זרותם", שהעובדים התאילנדים יגלו מסירות נפש וימשיכו לעבוד בתנאים של סכנת חיים. היא אינה יכולה לצפות מהם להתאושש בין רגע מהטראומה שחוו. בטווח הקרוב עליה למצוא פתרונות רגולטוריים ותקציביים, שיאפשרו את חזרתם של חלק מהעובדים והעובדות בחקלאות לעבודה ואת מילוי מקומם של העוזבים, המתאבלים והמתאוששים. בטווח הארוך, קבלת העובדים הזרים בסבר פנים יפות והפגנה של הוקרה והכרת תודה על עבודתם הקשה יכולים לא רק להוות מילוי של הצו המוסרי, אלא גם ליצור סולידריות ותחושת שותפות גורל.
