דרוויניזם חינוכי בחסות הקורונה

על רקע אי הוודאות הכולל לקראת שנה"ל הבאה, הוחלט במשרד החינוך לנער אחריות ולבטל את התוכניות המכוונות בדיוק לאותם תלמידים שהסיכוי שישתלבו בלמידה המקוונת מרחוק נמוך עד אפסי

מאז הטלת הסגר בחודש מרץ נעשה ברור לכול כי מערכת החינוך צריכה להתארגן ללמידה בצל הקורונה, שחלק ניכר ממנה יתבסס על למידה מרחוק. מהר מאוד, הוכיח הניסיון של הסבב הראשון של למידה מרחוק את המציאות העגומה: בית הספר הפך לפריבילגיה כאשר רק תלמידים ומורים בעלי גישה מלאה למחשב או מובייל, לחבילת גלישה ולתשתיות אינטרנט זכאים ללמוד. לפי הערכות, מאות אלפי תלמידים נשארו מחוץ למעגל הלמידה. דוח צוות המומחים לחינוך, דוח מרכז המחקר של הכנסת ודוח מבקר המדינה הצביעו כולם על העמקת הפערים הלימודיים בחסות הלמידה מרחוק.

בחודש האחרון, באיחור ניכר, נערך משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים תשפ"א. ההיערכות המאוחרת לדברי שר החינוך יואב גלנט תסתיים במקרה הטוב בחודש ינואר, בעיצומה של שנת הלימודים. יש לשער שאותם תלמידים שלא ממש למדו במחצית השנייה של השנה שחלפה גם לא ילמדו יותר מדי במחצית הראשונה של שנת הלימודים שבפתח. זהו דור אבוד של תלמידים שמערכת החינוך מתנערת מהם.

גם במהלך הקרב על התקציב, הבינו בממשלה כי יש לאשר תקציב לפתיחת שנת הלימודים ולהתארגנות ללמידה בכיתות מפוצלות ומרחוק. התקציב שעדיין לא אושר במלואו עומד על כ-4 מיליארד ש"ח ואינו מאפשר היערכות מסודרת. הבלגן – במשרד החינוך, ברשויות המקומיות ובבתי הספר שמתקשים להתארגן עם המגבלות החדשות, ומנסים ברגע האחרון לגייס מורים ותומכי הוראה – חוגג.

על רקע כל זה התבשרנו בימים האחרונים שתוכניות "תוספתיות" יפסיקו לפעול. מדובר בסדרה של תכניות שנותנות מענה לתלמידים החלשים במערכת, רובן תחת אגף שח"ר האחראי על רווחה חינוכית. מדובר בתוכנית היל"ה להשלמת בגרות ו-12 שנות לימוד לתלמידים שנשרו, תוכנית יום לימודים ארוך ופנימיות יום, תוכנית ההזנה, תוכנית אומץ, תגבור לימודי לבתי ספר בחברה הערבית, תמיכה בתלמידים לקויי למידה, תוכניות למצטיינים בפריפריה, תוכנית תקשוב לבתי ספר שכה חיונית ונדרשת בימים אלה, ועוד. כל התוכניות שלא יתוקצבו מכוונות בדיוק לאותם תלמידים שהסיכוי שישתלבו בלמידה המקוונת מרחוק נמוך עד אפסי.

החטא הקדמון של המערכת הוא עצם ההגדרה של תוכניות אלה, שנועדו להבטיח גם לתלמידים ממעמד נמוך גישה לחינוך חובה, כתוכניות "תוספתיות" שתקציבן נקבע מחדש כל שנה, מפעיליהן נבחרים במכרזים ומוריהן מועסקים כמורי קבלן. התוכניות שבוטלו וקהלי היעד שלהם הם ילדים חורגים למערכת החינוך העונים לשם "גמישות תקציבית" – כלומר, החופש לקצץ דווקא לתלמידים הנזקקים ביותר לתמיכה של מערכת החינוך.

על רקע הנתונים והסיפורים שכבר פורסמו וההתראות על הרחבת הפערים וסכנת נשירה של תלמידים רבים,  ניתן היה לצפות שהקופסא התקציבית להיערכות מערכת החינוך לשנת הלימודים הקרובה תכלול מענה רחב יותר לאותם תלמידים שנשארו מאחור.

אך מסתבר שדווקא ההפך הוא הנכון. אותם תהליכי הפרטה שהפקירו את המשימה העליונה של צמצום אי השוויון החינוכי לתוכניות תוספתיות שמעמדן נחות, במקום לכלול אותן בתקציב התפעול הרגיל, מאפשרות ברגעים אלה לנטוש סופית את המחויבות של משרד החינוך ללמד את כלל התלמידים ולנהל מדיניות המתבססת על כך שהחזקים שורדים.

זהו דרוויניזם חינוכי מובהק, גם כאשר הוא מתובל בזמירות חסרות משמעות על כך ש"שר החינוך לא מפחד" וש"אנו עושים את כל המאמצים".

פורסם במקור באתר העוקץ.