מחקר

תקציב המדינה לשנים 2022-2021: הרחבה נקודתית ואז סיבוב פרסה

ניתוח תקציב המדינה לשנים 2022-2021 מראה כי ב-2022 תחזור הממשלה למדיניות תקציבית קפוצת יד, שהיתה אחראית בין השאר לכך שמגפת הקורונה חשפה מערכת בריאות ציבורית מורעבת

להורדת המסמך המלא לפרסומים נוספים בנושא

תקציב המדינה וחוק ההסדרים שאושרו ב-6.11.2021 משקפים את הצורך להגדיל את ההוצאה הממשלתית על מנת להתמודד עם מגפת הקורונה. אלא שכבר ב-2022 תחזור הממשלה למדיניות תקציבית קפוצת יד, שהיתה אחראית בין השאר לכך שמגפת הקורונה חשפה מערכת בריאות ציבורית מורעבת. ולא רק מערכת הבריאות: ההוצאה התקציבית על שירותים ציבוריים בישראל היא מן הנמוכות בקרב ארצות ה-OECD.

אחת הסיבות לכך היא רמת המיסוי הנמוכה, יחסית: בשנת 2019 נטל המס בישראל כאחוז מהתמ"ג עמד על 30.5% – אחד הנמוכים במדינות ה-OECD. הוצאות ממשלה על המאבק במגפת הקורונה מומנו בעיקר באמצעות הגדלת החוב הממשלתי. בין 2019 ל-2020 גדל החוב ב-20% לערך, מ-823.3 מיליארד ₪ ל-983.9 מיליארד ₪. הגדלת החוב איפשרה צעדים כדוגמת מענקי תעסוקה, הלוואות בערבות מדינה, תמיכה כספית במערכת הבריאות ועוד.

ברור הוא ששידרוג משמעותי וארוך טווח של  מערך השירותים הממשלתיים אינו יכול להישען על חוב ממשלתי גדול. מהלך שכזה, שיתפרס על פני שנים, צריך להישען בין השאר על העלאת רמת המיסוי. איזה מס צריך להעלות? לא את המע"מ, שהועלה שוב ושוב עד שהוא מהווה כיום (2020)  32% מכלל הכנסות המדינה ממסים, אלא את מס ההכנסה, שהלך וירד במהלך השנים. מן הראוי להטיל גם מס על העושר, מס שמעולם לא הוטל בישראל.