עבור חלקנו, הבית יותר מסוכן מהקורונה

משבר הקורונה הוא מצב חירום שדורש השקעה נוספת של משאבים, חיזוק הגופים המטפלים בתופעת האלימות נגד נשים ומתן פתרונות דחופים אד-הוק. בינתיים, הוא חושף את אזלת היד של המדיניות עוד קודם, ומבליט את ההכרח לשנות ולתקן אותה גם לטובת "היום שאחרי"

החודשיים האחרונים בצל מגיפת הקורונה חייבו הסתגרות ובידוד למשך ימים ארוכים והגבירו את חשיפתן של נשים לאלימות בתוך בתיהן שלהן. על פי נתוני משטרת ישראל שפורסמו בתחילת אפריל, חלה עליה של כ-16% בעבירות האלימות בתוך המשפחה, בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה. בנוסף, חל גידול של כ-30% בעבירות מין בתוך המשפחה. משרד הרווחה כמו גם העמותות והארגונים המספקים שירותים ותמיכה מדווחים על עלייה גדולה במספר הפניות לקווי הסיוע ולגידול במספר השוהות במקלטים, המצויים בתפוסה כמעט מלאה. עלייה נוספת צפויה ב"יום שאחרי" כשלנשים יהיו הזדמנויות לפנות ולבקש סיוע מבלי שהתוקף ישהה בסביבתן.  

מגיפת הקורונה לא רק מעצימה את תופעת האלימות אלא גם מפנה זרקור לגרירת הרגליים הממשלתית בכל הקשור להתמודדות עמה. הממשלה, מוכיחה פעם אחר פעם שהתמודדות מערכתית עם אלימות נגד נשים, אינה בראש מעייניה. המלצות של ועדות בין משרדיות, המוקמות חדשות לבקרים, אינן מיושמות במלואן וההבטחות להשקעת משאבים נותרות כתובות על הקרח. כתוצאה – הארגונים והשירותים המתמודדים עם התופעה עושים זאת בחוסר תקציבי מתמשך ובתקינה מינימלית, תוך ניסיון לכסות על פער הולך וגדל בין הצרכים לשירותים.

במסמך שפרסמנו במרכז אדוה בשנת 2017 ובחן את השירותים והמשאבים המושקעים בטיפול באלימות נגד נשים, בלט החוסר בטיפול אפקטיבי בגברים אלימים. המדינה אמנם משקיעה באחזקת אסירים הכלואים בגין עבירות אלימות ומין כ-389 מיליון ₪ בשנה (למעשה זהו התקציב הגדול ביותר המושקע במיגור תופעת האלימות במשפחה). נתוני השב"ס מצביעים על כך שמעל 70% מאסירים אלו נתונים במאסרים חוזרים ועבור כ-30% מהם זהו מאסר שישי או יותר. נתונים אלו מראים כי כליאה בלבד אינה מספיקה על מנת למנוע מגברים אלימים לחזור ולפגוע וכי יש הכרח לנקוט בכלים נוספים. השבוע קיבלנו הוכחה כואבת לכך שכליאה לבדה אינה מספיקה, כאשר שתי נשים נרצחו על ידי בני זוגן שריצו תקופת מאסר בגין אלימות שהפעילו כלפיהן בעבר.

התקציב החסר והיצע המסגרות הדל לטיפול בגברים אלימים ושיקומם, מאפשר טיפול רק בעשרות גברים בשנה. למעשה קיימות שתי מסגרות לטיפול בגברים המורחקים מביתם בצו בית משפט או על ידי המשטרה ושאין להם מקום חלופי. בנוסף קיים הוסטל לאסירים משוחררים המיועד ל-14 דיירים שריצו מאסר על אלימות במשפחה. אין טיפול מחייב לגברים אלימים למעט אלו המצויים בהליך פלילי והופנו לשירותי מבחן. קיים מיעוט של פניות למחלקות לשירותים חברתיים לטיפול בגברים אלימים שלא בהליך פלילי וקושי לגייס את הגברים לטיפול: הם אינם פונים בעצמם ולרוב נדרש אירוע כגון תלונה במשטרה, אובדן שליטה או הסלמה כדי שיפנו.

המלצותיהן של ועדות שונות להקים מסגרות נוספות לטיפול בגברים אלימים, לא יושמו עד היום. בהקשר זה מציעה ד"ר חנה ספרן, במאמר באתר 'העוקץ', לראות במשבר הקורונה הזדמנות לעשות שינוי בדפוסי החשיבה הקיימים ולהרחיק גברים אלימים מבתיהם, במקום להוציא את הנשים והילדים למקלטים ובכך לנתק אותם משגרת חייהם. היום התבשרנו על צעד נכון שנעשה בכיוון הזה: משרד הרווחה החל לשכן בבתי מלון ובאכסניות, גברים אלימים שהורחקו מבתיהם (קישור לכתבה של לי ירון ב'הארץ').

משבר הקורונה הוא מצב חירום שדורש השקעה נוספת של משאבים, חיזוק הגופים המטפלים בתופעת האלימות נגד נשים ומתן פתרונות דחופים אד-הוק. בינתיים, הוא חושף את אזלת היד של המדיניות עוד קודם, ומבליט את ההכרח לשנות ולתקן אותה גם לטובת "היום שאחרי".