מוסדות או הפרטות?

הטיוטה הראשונה של חוק ההסדרים כוללת סימנים מדאיגים להמשך המגמה של הפרטה במערכת הבריאות הציבורית

אין כמו מגפת הקורונה כדי לחשוף את חשיבותם של מערכות ומוסדות ציבוריים בתחום הבריאות: שירותי בריאות הציבור, האמונים על הטיפול במגפות, חיסונים, איכות המזון ועוד שורה ארוכה של נושאים החשובים לבריאותינו; בתי חולים ציבוריים; וקופות חולים הפועלות שלא למטרות רווח.

למרות זאת, הטיוטה הראשונה של חוק ההסדרים, שהתפרסמה בתחילת יולי 2020, כוללת סימנים להמשך המגמה של הפרטה במערכת הבריאות הציבורית.

בחודש זה (יולי 2020) פרסם העיתון דה מרקר "מבזק" מאת רוני לינדר: "לראשונה קיבלה חברה פרטית הכרה כמחלקה להתמחות . . ." החברה הפרטית, "צבר רפואה", שהיא מיזם של רופא יחיד – קיבלה הכרה הן מטעם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית והן מטעם משרד הבריאות. ובכן, אין ספק שיש צורך בעוד אפשרויות להתמחות. אבל למקרא הטיוטה הראשונה של חוק ההסדרים, עולה השאלה, האם אכן מדובר בתגבור הכוח הרפואי בארץ? האם לכך התכוון משרד הבריאות כאשר קבע כי יש להוסיף תחומי התמחות בקהילה, שעה שאין מספיק מקומות בבתי החולים? או שמא מדובר בפשטות בהפרטה?

ההכרה – לראשונה — בהתמחות פרטית התקבלה עוד לפני שהוצאה אל הפועל המלצה נוספת של אותה טיוטת חוק ההסדרים: הקמה במשרד הבריאות של גוף חדש (או גוף עצמאי שיהיה כפוף למשרד) שיהיה ממונה על התמחויות רופאים, יקבע קריטריונים ויקצה לכך רופאים.

מדובר בהמלצה המבקשת להפקיע את נושא ההתמחויות מידי ההסתדרות הרפואית. לכאורה מדובר בשאיפה לקדם את מערכת הבריאות הציבורית אך בפועל עולה החשש שמדובר בגוף פרטי בתוך-תוכה של המערכת הציבורית, על מנת לחסוך בתקציב. הבעיה של מחסור במקומות התמחות בבתי החולים ידועה לעוסקים בנושא הבריאות. אלא שהפתרון המוצע עלול להוביל להפרטה אחת נוספת במקום לקידומה של מערכת הבריאות הציבורית.

יש בחוק ההסדרים דוגמא נוספת של בחירה בפתרון הנראה על פניו כרצון לחסוך בתקציב הבריאות במקום בהשקעה בהמשך פיתוח של מערכת הבריאות הציבורית: עקב מחסור במרפאות כירורגיות בבתי החולים, חוק ההסדרים קורא להקים מרפאות כירורגיות פרטיות שתענקנה הנחות לקופות החולים ושאחוז הפעילות שלהן במימון ציבורי יהיה גבוה ככל האפשר.

עדיף היה שחוק ההסדרים יציע להקים בית חולים ציבורי נוסף בדרום הארץ או באזורים נזקקים אחרים. הצעה זאת, כמוה כהצעה להפריט התמחויות של רופאים, משמעותה המעשית היא המשך של מגמה בלתי רצויה: פיתוח של שירותים פרטיים בתוך-תוכה של מערכת הבריאות הציבורית.