מאמר

הסעיף החשוב ביותר בחוק ההסדרים

צילום: CC BY 2.0 pedrosimoes7

חסכונות פנסיוניים לא נועדו לפתח את שוק ההון אלא להבטיח פנסיה לעובדים ולעובדות. אלא שטיוטת תקציב המדינה לשנים 2021-22 כוללת הצעה המאיימת להפוך ביטחון פנסיוני לאי-ביטחון פנסיוני

האוצר מציע להעביר לשוק ההון את כל כספי החסכון הפנסיוני בקרנות הוותיקות והחדשות – הן אלה של מי שכבר מקבלים פנסיה והן אלה של מי שעדיין לא, אך מפרישים לפנסיה. כיום, כפי  שנראה להלן, חלק משמעותי של החיסכון מושקע באיגרות חוב ממשלתיות בעלות תשואה מובטחת. מדובר בצעד שעלול לפגוע בביטחון הפנסיוני, כפי שנראה להלן.

מה נותן האוצר בתמורה? הבטחה שאם שוק ההון לא ישיא תשואה שווה לזאת שמקנות כיום איגרות חוב המיועדות, הוא יכסה את ההפרש. ההבדל המשמעותי ביותר בין הנוהג כיום לנוהג המוצע על ידי האוצר הוא שהתשואה של איגרות החוב המדינתיות המיועדים מובטחת בחקיקה, בעוד שההסדר שמציע האוצר מבוסס על הבטחה. זהו מצב בעייתי שמעלה בזכרון את האימרה המפורסמת של ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול: "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים."

כיום, שוק ההון משיא תשואות יפות. אבל מי יכול להבטיח שכאשר התשואות תהיינה נמוכות יותר והמדינה תמצא עצמה במצוקה תקציבית, האוצר אכן ישלים את החסר?

הפנסיה הבטוחה: כיום, 30% מסך החסכונות הפנסיוניים בקרנות הפנסיה הוותיקות והחדשות מושקעים באגרות חוב ממשלתיות מיועדות ("מיועדות" כי הן מונפקות אך ורק לקרנות הפנסיה). מדובר באגרות חוב המעניקות תשואה שנתית של 4.86% פלוס מדד. בשנת 2018 שונתה החלוקה של אגרות חוב אלה בין פנסיונרים לבין חוסכים פעילים בקרנות החדשות, וזאת בעיקר כדי להגביר את ביטחון החסכונות של הפנסיונרים: אחוז גדול יותר מחסכונותיהם (60%) הופנה להשקעה באגרות חוב מיועדות, בו בזמן שהחלק של חסכונות הצעירים והצעירות באיגרות חוב ממשלתיות הוקטן ל-25%. הרעיון מאחרי השינוי – שנעשה בשעה ששוק ההון השיא תשואה גבוהה יותר מאגרות החוב המיועדות, היה לתת יותר ביטחון לחסכונות של הפנסיונרים ולתת לצעירים הזדמנות לצבור כסף רב יותר עד ליציאתם לגמלאות. ובמקרה שתהיינה ירידות בשוק ההון, כפי שקרה במשבר ההיי טק בשנת 2000, ההנחה היתה שבהמשך הדרך התשואה הגבוהה בשוק ההון תחזור וההפסדים ייעלמו. לצעירים יהיה מספיק זמן להחזיר לעצמם את ההפסדים ולהגדיל את חסכונותיהם עד למועד היציאה לפנסיה. אם ההצעה הנוכחית תתקבל, ייתכן שיתברר כי ה"וויתור" של הצעירות והצעירים היה לשווא.

ובאשר לפנסיונרים, אם ההצעה הנוכחית תתקבל, במקום שיקבלו מדי חודש סכום קבוע, הם עלולים למצוא עצמם מקבלים מדי חודש סכום שונה, הכל לפי ביצועי שוק ההון. יציבות, שהיא כה חשובה בגילאים אלה, כבר לא תהיה שם.

מדובר בהבטחה שאם 30% מהחסכונות בקרנות הפנסיה (היום כ-157 מיליארד ש"ח) ישיאו תשואה נמוכה מזאת של אגרות החוב המיועדות, תשלים הממשלה את ההפרש. לפי הצעת חוק ההסדרים, החישוב ייעשה אחת לחמש שנים. לא ברור כיצד. כמו כן, החוק המוצע מציין כי החישוב "יביא בחשבון יציאה לקצבה של עמית בתוך תקופת התחייבות ההפרשים" – ניסוח מעורפל ביותר.

עוד כתוב בהצעת החוק כי אם 30% מהחסכונות בקרנות הפנסיה ישיאו תשואה טובה מזו שהיו נושאות באמצעות אגרות חוב מיועדות, ההפרש יושם בקרן להשלמת התשואה, שאמורה לקום. קרן זאת תשקיע את ההפרשים בשוק ההון, והרווחים היפים המצופים יקטינו את חלקו של תקציב המדינה בסיבסוד החיסכון הפנסיוני.

היום משיא שוק ההון רווחים נאים. הבעיה טמונה באמונה אנושית רווחת והיא שמה שהיה הוא שיהיה. כיום, שוק ההון פורח. אך מי לידינו יתקע שמצב זה יימשך בעתיד? ומה יהיה במקרה של תשואת חסר – מאין אמורה לבוא ההשלמה לחסכונות הפנסיוניים? לפי ההצעה של משרד האוצר היא אמורה לבוא מתקציב המדינה ומהקרן להשלמת התשואה.

אזי נשאלת השאלה: האם אנחנו, החוסכים והפנסיונרים, סומכים על הממשלה שתעמוד בהבטחה הלא בטוחה הזאת? קרנות הפנסיה כבר הכריזו שלא, הן לא סומכות. אני מציעה שגם אנו נלך בעקבותיהן. כסף לא צבוע הוא כסף שיכול להגיע ויכול גם לא להגיע.

אנו מציעים למחוק מהצעת חוק ההסדרים את הסעיף "ייעול מנגנון הבטחת היציבות ותשואות קרנות הפנסיה". הצעה זאת מטרתה לאו דווקא להגדיל את הפנסיות שלנו אלא (1) להפחית את החוב הממשלתי (שחלק ממנו מקורו בגיוס ובפירעון אגרות חוב מיועדות) ו- (2) לפתח עוד את שוק ההון בישראל.

חסכונות פנסיוניים לא נועדו לפתח את שוק ההון אלא להבטיח פנסיה לעובדים ולעובדות. את החוב הממשלתי אפשר לצמצם באמצעות מיסוי, אלא שהממשלה הנוכחות, כמו זאת הקודמת, היא נגד מיסוי, כי מיסוי פוגע בעושר של עשירי הארץ.

כאן אולי המקום לחזור על רעיון שפורום החוסכים לפנסיה ומרכז אדוה הציעו למשרד האוצר לפני כעשור: הצענו אז שהמדינה תמשיך להנפיק איגרות חוב מיועדות לקרנות הפנסיה. אולם, במקום שהכספים המגויסים למטרה הזאת ייכנסו לתקציב המדינה, הם ייכנסו לקרן השקעות אוטונומית, שתנוהל על ידי ועדה ציבורית מטעם המדינה (בדומה לקרן תמלוגי הגז, קרן הנכסים של האופוטרופוס הכללי ועוד). קרן ההשקעות הזאת תוכל להשקיע הן בארץ והן בחו"ל, מתוך מטרה להשיא תשואה בטווח הארוך. כך יהיה למדינה תיק נכסים כנגד תיק ההתחייבויות של איגרות החוב המיועדות, בנפרד מתקציב המדינה. זאת הצעה רלוונטית גם כיום, שמאפשרת להשיג חלק ממטרות ההצעה הלא בטוחה שמעלה עכשיו האוצר — מבלי לפגוע בביטחון של החסכונות הפנסיוניים.

// פורסם במקור באתר העוקץ.