בעתות חירום נשים פגיעות יותר לפגיעה בתעסוקתן. כך היה בתקופת הקורונה, אז נשים היו חשופות יותר להוצאה לחל"ת וכן לפיטורין, וכך גם בימים אלה. זאת בעיקר בשל חלוקת העבודה המגדרית בבית, שמתחזקת לנוכח שיבושים או סגירת מסגרות החינוך, ובמיוחד בזמן מלחמה כאשר גברים רבים מגוייסים למילואים

"מובטלים חוזרים" הם אנשים שפוטרו מעבודתם, או הוצאו לחל"ת, אך ניצלו כבר את זכאותם לדמי אבטלה בארבע השנים האחרונות. כעת בזמן המלחמה, ועל פי המתווה שמקדם משרד האוצר, הם יהיו זכאים לדמי אבטלה מופחתים. כך מתנערת המדינה מאחריותה לעובדים

אפשר לקוות שבעלי עסקים גדולים, הדורשים עכשיו מהממשלה להפגין מדיניות כזו במלוא העוז, יזכרו לכל הפחות לא להתנגד לה בבואה להתערב לטובת מי שנמצאים בצד השני של המתרס: משתכרי שכר מינימום, מובטלים, עניים ואחרים, ויזכרו שגם בעת שגרה יש המתקשים לשלם את חובותיהם וחיים במצוקה יומיומית

הפקרתם של תושבי ותושבות הכפרים-הבלתי מוכרים זועקת. הסיכון הבטחוני מונע את יציאת האזרחים להצטיידות וכך נוצרת סכנה לאי-בטחון תזונתי ואף לרעב, שעלולה להתגבר ככל שהמלחמה תתארך

השבת השחורה של ה-7.10 היכתה בעובדי החקלאות התאילנדים – כמו בתושבים הישראליים של הנגב המערבי – בצורה קשה. הצעות דרקוניות לשלול מעובד תאילנדי שיתפטר את פיצויי הפיטורים שהוא זכאי להם, הן בבחינת הוספת חטא על פשע

אנשי ונשות הרפואה הערבים הם אזרחים שבזמן שגרה אין המדינה מכירה בחשיבותם, ורק בשעת מצוקה או משבר נזכרת שהם משאב יקר

היעד של שמירה על מערכת חינוך מתפקדת, גם בזמן חירום, צריך להיות ממוקם גבוה בסדר העדיפויות. גם בשל הערך הפנימי שטמון בהרחבת הדעת ופיתוח הכישורים של ילדינו וילדותנו, וגם בשל הערך האינסטרומנטלי של קיום שגרה, ולו חלקית, בזמני חירום

נשים חייבות להיות חלק בלתי נפרד מכל הוועדות והצוותים המקצועיים שבהן מתקבלות החלטות, ובוודאי במצבי חירום

מבחני האיתור לתוכניות המחוננים והמצטיינים אינם מקדמים שוויון הזדמנויות בחינוך, כי אם מרחיקים אותו

בעוד שהעימות המתרגש בימים אלה מבליט את הפערים בין "בייס" ל"אליטות", נקודת המבט התקציבית דווקא חושפת את העובדה שבכל הנוגע למנגנוני המדינה, יש בין השניים מידה גדולה של אינטרסים משותפים