לכסיקון סוציולוגי לעת קורונה

הכותבות והכותבים בלכסיקון סוציולוגי לעת קורונה מציעות ומציעים התבוננות ראשונית בתופעות החברתיות העכשוויות – על המפגש בין מגפה, חברה ומדינה ותוצאותיו

משבר הקורונה חושף עד כמה הטבעי הוא חברתי ועד כמה החברתי הוא טבעי. בני אדם חיים בחברה, שהיא טבעית עבורם, ובה-בעת גם בטבע, שהוא חברתי עבורם. הפרת שגרת החיים בזמן הקורונה – הן במובנם הטבעי והן במובנם החברתי — חושפת את פריכותם ואת פגיעותם, ובין השאר את אי-השוויון ואי-הצדק, אשר קיימים מכבר אולם מוחמרים בעת המגיפה. מכאן הצורך לחשוב מה עושה הקורונה ליחסים, למוסדות ולמושגים חברתיים קיימים, ומה הם עושים לה.

הצורך בלכסיקון עלה תוך כדי ההתפשטות של מגפת הקורונה. החיים השגרתיים דממו באחת. עובדים נשלחו לביתם, תלמידים הושבתו מלימודם, מבוגרים בודדו ממשפחתם, בתי עסק נעלו את דלתם, התחבורה הציבורית עצרה, נמלי תעופה נסגרו, הפיות נסכרו במסכות, הרחובות דממו מאדם, מספרי נדבקים, חולים ומתים פתחו את מהדורות החדשות. מהר מאוד הלך והתברר כי לפרפר המפרכס בכנפיו בים ההודי, או ליתר דיוק לעטלף הנטרף בעיר הואן שבסין, השפעה משתקת על העולם כולו, ומעט אחר כך התברר כי מדובר במשבר חד-פעמי ורב-ממדי, שכמותו לא חוותה האנושות לפחות מאז תום מלחמת העולם השנייה. הלכסיקון אפשר לסוציולוגים וסוציולוגיות להגיב בזמן אמת לאירועים המדהימים שהתחוללו סביבם, תגובה מושכלת יותר ממאמר בעיתונות השוטפת ומושכלת פחות ממאמר מבוסס-מחקר בכתב-עת מקצועי. היה ברור ליוזמים, לעורכים ולכותבים של הלכסיקון, כי הבמה הנוצרת מאפשרת תגובות ראשוניות, חווייתיות ומושגיות, שאינן מבוססות על מחקר רטרוספקטיבי, אלא על מיומנות מקצועית וידע צבור. בין האפשרות של אי-תגובה לבין האפשרות של תגובה מאוחרת, נבחר הלכסיקון כדרך ביניים. אפשר לראות את הלכסיקון גם כמעין מבחן מעשי למידת יכולתה של הסוציולוגיה להתמודד עם אירועים שוטפים.

הכותבות והכותבים בלכסיקון סוציולוגי לעת קורונה, מטעם מרכז אדוה וסוציולוגיה ישראלית מציעות ומציעים התבוננות ממוקדת בתופעות החברתיות העכשוויות, המציגה במשולב תמונה קלידוסקופית של המפגש בין מגיפה, חברה ומדינה ותוצאותיו; אפילו אם זו התבוננות ראשונית בלבד, העולה תוך כדי ההתרחשויות. זמנם של מחקרים ועיונים עוד יגיע.

בלכסיקון 89 ערכים המסודרים בסדר אלף-ביתי, סדר שרירותי שאינו מכיר בגבולות בין תחומים, מבטל הבחנות בין פרספקטיבות וכופר בהיררכיות של סדר חשיבות. עם זאת, ניתן להצביע על מספר מוקדים נושאיים המשותפים לערכים מן הלכסיקון.

מוקד אחד כזה הוא אי-השוויון, שהלך והחמיר בזמן הקורונה, בין אם מדובר על אי-שוויון בין פרטים או בין קבוצות מוגדרות, במיוחד אלה המצויים במיקומים צולבים ההופכים אותם לפגיעים יותר. כזה הוא המקרה של הפלסטינים בישראל, נשים בחברה החרדית או נשים בחברה הערבית-בדואית בדרום ועובדות חיוניות. אי-השוויון בא לידי ביטוי גם בהבדלים ברמות בריאות וגם בנגישות דיפרנציאלית למערכת הבריאות. חיתוך מעמדי מגלה עד כמה ניזוקו מן הקורונה המעמד הפגיע, הפרקריאט, וגם המעמד הבינוני, שהוא ערובה לחוסנה של החברה. הקורונה גם חשפה לאור יום את הערך הפחוּת המיוחס לחיים של אנשים עם מוגבלויות ושל אלה המצויים בשולי החברה, כמו מבקשי מקלט או אלה שבתעשיית המין, החסרים את התנאים הנדרשים להתגוננות בפני המגיפה. חלקים מקבוצות אלה מצאו עצמם בפעם הראשונה נאלצים להתמודד עם עוני ואי בטחון תזונתי. זכויות אדם, זכויות עובדים והזכות לדיור כפי שנדונה בערך בית, לא תמיד עמדו להגנתם. מה שהחמיר את הפערים החברתיים, ועוד יעמיק אותם, הוא השינוי במערכת החינוך, שעברה בין-יום ללמידה מרחוק, כפי שנטען בערך בית הספר.

הקשישים, שהיו אלה שנפגעו ביותר מהקורונה, היו גם אלה שחוו את הפגיעה הקשה ביותר בזכויותיהם ובכבודם, כפי שמלמדים הערכים גילנות, זקנה, קבוצות בסיכון, סבאסבתא. פגיעה זו באה לידי ביטוי מוקצן עם ההרחקה הכפויה של החולים, הגוססים והמתים אל מחוץ לגדר, כפי שמראה הערך מוות. ואם בגיל עסקינן, הרי מנגד על המנעד הגילי מצויים אלה שבשלב הבגרות הצעירה ואלה הנידונים בערך דור, מגדר ומחאה, וההשלכות המורכבות של הקורונה עליהם.

מוקד חקירה אחר הוא אופן הידיעה וההבנה של הקורונה, בין אם מדובר בכלים מדיסציפלינות כמו האנתרופולוגיה או בשאלות הקשורות לזיכרון קוסמופוליטי של הקורונה, ובין אם מדובר בכלים מדעיים לייצוג של ידע כמו שמציגים הערכים נתונים, העקומה, מטפורת המלחמה, סקיוריטיזציה, ידע, וגם תיאוריות קורונספירציה, ייצוגים ויזואליים של המגיפה כפי שנדונים בערך פני המגיפה וכפי שהם נגלים לעינינו בריבוי המסכים המקיפים אותנו, נידונים בערכים תרבות מסכית, סימולרזום והוראה זומית.

על טשטוש הגבול שבין האנושי ללא-אנושי, בין הביולוגי לתרבותי, בין הפיזי והחברתי הזזתו וקיבועו, תוך יצירת שטחי עירוב ומחיקתם ניתן לקרוא בערכים זיהום, ריחוק חברתי, יחסי אדם-חיה, מיקרואורגניזמים ובני אדם ופוסט-אנושי.

הקורונה טרפה את הקלפים גם בהקשר של ההבחנה הממוסדת בין הפרטי והציבורי. זו אמנם אותגרה כבר מזמן, אבל הפעם ביתר שאת, כמו שמראים הערכים הזכות לפרטיות, עבודה מהבית, עבודת בית, ובדומה גם הערך העוסק בחווית הזמן בהקשרים מעמדיים ומגדריים שונים. עד כמה המרחב הפרטי, שיכול להיות מקום מפלט, יכול להיות גם רצוף איומים וסכנות, עולה מהערכים ביתיות במשבר, משפחה, ואלימות אינטימית. מכיוון נוסף, הארגון מחדש של המרחב הציבורי וצמצומו הביאו גם לשינויים בהתנהלות הקהילה הלהט"בית ולאיתור מרחבי פעולה חדשים.

מוקד מרכזי נוסף של הלכסיקון הוא השפעת הקורונה על משטרים פוליטיים קיימים, ועל הצמיחה של צורות שליטה חדשות-ישנות, כמו אוטוקרטיה, ביו-פוליטיקה, פוסט-קורונליאליזם, זומסטר, חירום, כיבוש, מעקב מדינתי, ניאו-פאודליזם, סגר, שלטון אדנות, ופופוליזם. מנגד, הערך החברה החרדית מראה כיצד היא מתמרנת בין שיתוף פעולה עם הסמכות הריבונית לבין איתגורה. היו שחקרו את האפשרויות לפעולה פוליטית בעת הזו ואת הצורות השונות שזו לבשה, כמו למשל בערכים פוליטיקה, ארגוני נשים, מחאה, אינדי בבלפור, פמיניזם והפגנות, וכתבו על ההכרח בסולידריות בכל מאבק פוליטי.

מוקד נושאי חשוב נוסף — חיי היום-יום, בא לידי ביטוי בערכים סקס, אוכל, טקסים, מסכה, צרכנות, רגשות, והעידן הרגשי. חשוב לזכור שכל ההיבטים הללו מושפעים ממבנים מוסדיים ותהליכים רחבים יותר. כאן משתלב גם הערך גבריות, הדן בשינויים במרכיבים המרכזיים שלה – היכולת לפרנס והימנעות מהחצנת רגשות.

ההיבטים הגלובליים באים לביטוי ברבים מהערכים, אבל במיוחד באלה שדנו בסוגים שונים של מעבר בין גבולות כמו תיירות והגירה, קיימות, שמטבעה איננה מכירה בגבולות, לא מדיניים ולא אחרים, והערך אנושות, הטוען שהקורונה חשפה ביתר שאת את המאחד ואת המפלג את האנושות. וכמובן שייכים לכאן הערכים גלובליזציה שלילית והעיר הקורוניאלית, המראים כיצד מגיפת הקורונה חשפה את מכלול חוליי הגלובליזציה ואף החמירה אותם והערך הכלכלה העולמית והמקומית. על היחסים המשתנים שבין כלכלה למדינה, בעצם על אי-היכולת לדון באחד בלעדי השני, ועל השלכותיהם על החברה בתקופת הקורונה, ניתן לקרוא בערכים בנק ישראל, הוצאה ממשלתית, חוב ציבורי, ופיננסיאליזציה.

יש לראות את הלכסיקון כאוסף של מחשבות והרהורים על מה שקורה כאן ועכשיו, נסיון לפענח את האירועים ולנתח אותם בעזרת הכלים שאנו מכירים ולדבר עליהם בשפה שאנחנו אמונים עליה זה מכבר. יחד עם זאת, ייתכן שעם חלוף הזמן – הערכים ה"עכשוויים" כל כך ייילכו ו"יתיישנו". מרווח הזמן אינו מספיק לבחינה סדורה ולחקירה מלומדת. אך זהו גורלו הבלתי נמנע של חקר ההווה המיידי. קריאה בטקסטים אלה, לפיכך, עשויה ללמד אותנו לא רק על ההשפעות של הקורונה על מושג או מוסד חברתי זה או אחר, אלא גם על הלך הרוח ועל אופני החשיבה של התקופה.

הערכים נכתבו במהלך החודשים הארוכים שבין מאי-יוני 2020 לבין דצמבר באותה שנה, כאשר נכנסנו ויצאנו מסגרים אמיתיים יותר או פחות, כאשר עדיין לא היה ברור מה יקרה, מה תהייה עוצמת ועומק הפגיעה, ומתי וכיצד הכל יסתיים. דברי פתיחה אלה נכתבים כאשר, מוקדם הרבה יותר מהציפיות האופטימיות ביותר, כבר נמצא חיסון וחלקים הולכים וגדלים של האוכלוסיה בישראל מתחסנים. ובו בזמן גם מתעוררים פחדים נוספים נוכח מוטציות חדשות של הנגיף. איך העולם ייראה לאחר המגיפה? מה למדנו? מה ישאר ומה ימחק?

הידע הסוציולוגי לא מצייד אותנו בכלים לחזות את העתיד ואולי מוטב שכך. ידיעת העתיד כרוכה בגישה פטליסטית ועלולה לגרור שיתוק פוליטי. השחרור מאשליית החיזוי , לעומת זאת, עשוי לשמש כזרז לפעולה, או לפחות לאפשר דמיוּן של חברה טובה יותר וצודקת יותר. ללכסיקון יש ערך אקדמי ואנו מקווים שגם תרומה לשיח הציבורי.