האיום על הבית בימי קורונה

מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה לה חושפים שמספר הישראלים הסובלים מחוסר יציבות בדיור גדול בהרבה, וכולל לא רק את אלה הסובלים מהעדר קורת גג, אלא גם את אלה שמקום מגוריהם נמצא בסיכון מתמיד בעקבות הקושי לעמוד בהוצאות הדיור השוטפות

למאות אלפי אנשים בישראל אין בית ראוי ויציב לחיות בו והם סובלים ממצוקת דיור בדרגות חומרה שונות, אפילו בימי שגרה. מה קורה כשהדרישה להישאר בבית על מנת להיאבק במגפה פוגשת את מציאות הדיור בישראל?

לפי נתוני משרד הרווחה, בשנים האחרונות נספרו בערי ישראל כ-2,000 עד 3,000 דרי רחוב, אנשים החיים ברחוב באופן קבע. אך זהו רק קצה הקרחון של מצוקת הדיור. לפי מחקר מדצמבר 2018 של ד"ר איתי בארי מאוני' חיפה ועו"ד רויטל ברילנשטיין מהאגודה לצדק חלוקתי, נתונים אלו מתבססים על הגדרה מצומצמת מדי ואינם כוללים מצבים נוספים של מחוּסרוּת דיור, לרבות אנשים הנעים בקביעות בין מקלטים זמניים, נשים המאוימות באלימות במקום מגוריהן ואינן יכולות להימצא בו( וכעת בימי הקורונה, ישנה עלייה חדה במקרי אלימות במשפחה) ואנשים המתגוררים במגורים לא הולמים, בעקבות מצב תחזוקתי לקוי במיוחד או צפיפות קיצונית.

בארי וברילנשטיין אמדו את מספר הסובלים בישראל ממצוקת דיור חריפה בלפחות 96,000 בני אדם, וזאת על בסיס סקרים שנעשו במספר רשויות מקומיות. האומדן כלל גם ניסיון להעריך את מצוקת הדיור בקרב הפזורה הבדואית, הסובלת מזה שנים ממדיניות המונעת מהם להקים בתי קבע ביישוביהם.

וגם זה אינו סוף דבר. מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה לה חושפים שמספר הישראלים הסובלים מחוסר יציבות בדיור גדול בהרבה, וכולל לא רק את אלה הסובלים מהעדר קורת גג, אלא גם את אלה שמקום מגוריהם נמצא בסיכון מתמיד בעקבות הקושי לעמוד בהוצאות הדיור השוטפות, השכירות או המשכנתא. הפגיעים ביותר הם שוכרי הדירות בשכירות פרטית, הנמנים על שכבות האוכלוסיה החלשות, אשר גם טרם המשבר הוציאו חלק גדול מהכנסתם השוטפת על דיור. לפי מחקר שערכנו במרכז אדוה, בשנת 2015 הוציאו שוכרי הדירות מחמשת העשירונים הנמוכים 33% עד 62% (!) מהכנסתם על שכר דירה בשוק הפרטי. הפחתה בהכנסה החודשית והיעדר חסכונות להתבסס עליהם מעמידה בסיכון רב את היכולת לעמוד בתשלומי שכר הדירה.

בעיתון דהמרקר דווח על סקר שערכה חברת "דורון" על רקע משבר הקורונה בו נדגמו 6,500 שוכרי דירות בתל-אביב, בעיקר צעירים בגילאים 24-37. בסקר נמצא כי 38% מהם דיווחו שיתקשו לשלם את מלוא שכר הדירה בשל המשבר, רובם בשל הוצאה לחל"ת ואובדן ההכנסות.

הקושי לעמוד בתשלומי שכר הדירה חושף את שוכרי הדירות בכלל, ואת השוכרים בעלי ההכנסות הנמוכות בפרט, לסכנת פינוי ולצבירת חובות שלא יהיה ביכולתם לשלם בעתיד. נכון להיום, ובניגוד לנעשה במדינות שונות בעולם על רקע מגפת הקורונה, בישראל לא ננקטה עד כה מדיניות ברורה של איסור על פינוי שוכרים מדירות בשכירות פרטית, ולא ננקטה מדיניות כלשהי להקלה על המצוקה הכלכלית של שוכרי הדירות או פיצוי למשכירים.

בתוך הקבוצה של שוכרי הדירות בשכירות פרטית נמצאות גם כ-180,000 משפחות המקבלות סיוע בשכר הדירה. מנגנון הסיוע בשכר דירה מהווה כיום את סעיף ההוצאה המרכזי של משרד השיכון ואת כלי המדיניות העיקרי שבאמצעותו מסייעת המדינה למי שהכנסתם אינה מאפשרת להם לממן לעצמם דירת מגורים ראויה. אלא שעל רקע המדיניות התקציבית המצמצמת ונסיגת המדינה מאחריותה לדיור, היקפי הסיוע בשכר דירה מצומצמים, ובעבור מרבית המשפחות הזכאיות הם עומדים על לא יותר מכמה מאות שקלים בחודש. מנגנון זה גם בעייתי במיוחד עבור משפחות בעלות הכנסה נמוכה שמתקשות להשכיר דירה בשוק הפרטי, בין השאר לאור הקושי להעמיד ערבויות ובטחונות. זאת ועוד, בהיעדר מנגנוני פיקוח נוספים, הסבסוד הגלום בסיוע בשכר דירה תורם בסופו של דבר לעלייה במחירי השכירות וזורם לכיסיהם של משכירי הדירות, מרביתם מהעשירונים העליונים.

מנגד, דיור ציבורי איכותי לכל מי שאינו יכול להרשות לעצמו מגורים יציבים ובטוחים נדחה שוב ושוב על-ידי ממשלות ישראל, שפעלו בעשורים האחרונות לחיסול מלאי הדיור הציבורי ולהקשחת הקריטריונים לזכאות. אמנם, בימים האחרונים הודיע משרד השיכון כי בתקופת משבר הקורונה ייעצרו הפינויים של דיירים שאיבדו את זכאותם ושלא ייגבו חובות שצברו דיירי הדיור הציבורי לחברות המשכנות – גם זאת רק לאחר מאבק של דיירות דיור ציבורי, פעילות חברתיות וארגונים שונים.

אך הקלות אלו רק חושפת ביתר שאת את מצבו הקשה של הדיור הציבורי: את המלאי הזמין האפסי, את הקריטריונים הקשיחים לזכאות ואת סכנת הפינוי המרחפת מעל משפחות שהתגוררו בדירה ציבורית כל חייהן, ואיבדו מסיבות שונות את הזכאות. ההכרח להסתגר בדירה לאורך זמן מבליט גם את מצבן הרעוע ואת רמת התחזוקה הלקוייה של דירות הדיור הציבורי כיום, תוצאת ההזנחה התקציבית ממנה סובל הדיור הציבורי בישראל.

מגפת הקורונה מאלצת את ממשלות העולם לנקוט במדיניות אד-הוק על מנת לספק פתרונות דיור ואפשרות לבידוד חברתי לכלל האוכלוסייה, לרבות שיכון דרי רחוב בחדרי מלון (כפי שנעשה בלונדון) או הקפאת פינויים מדירות בשכירות פרטית (כפי שהוחלט בארה"ב). עם זאת, תקופה זו מהווה גם תזכורת לימי השגרה, שבהם גם ללא מגפה וללא משבר כלכלי עולמי, ישנם רבים מאוד הסובלים מחוסר יציבות בדיור. הדבר נכון שבעתיים בישראל, שבה מידת האחריות של המדינה על דיור ראוי לאזרחיה נמוכה, דבר המתבטא – בין היתר – בשיעור הדיור הציבורי הנמוך במיוחד ביחס למדינות המערב ובהזנחת מאגר הדירות הקיים.

המשבר הנוכחי דורש ממקבלי ההחלטות בישראל נקיטת צעדים מקיפים למניעת קריסה כלכלית של מאות אלפי ישראלים והחלטה מיידית על אספקת קורת גג לכל דרי הרחוב ומחוסרי הדיור, ועל עצירת כל סוגי הפינויים והריסת הבתים. אך לא פחות חשוב מכך, הוא מהווה גם תמרור אזהרה בוהק לצורך לשנות מהיסוד את המדיניות הכלכלית-חברתית ואת מדיניות הדיור, המונעות מציבור רחב להשיג את הצורך הבסיסי בקורת גג ראויה, בטוחה ויציבה, גם לאחר שתחלוף המגפה.

המאמר פורסם במקור באתר העוקץ