משבר הקורונה: המטפלות הסיעודיות בקו הראשון, ללא מיגון ובשכר זעום

משבר הקורונה הוא הזדמנות להכיר במה שנראה כרגע כפעילות כלכלית חשובה ביותר – טיפול בבני/ות אדם

משבר הקורונה מעלה לדיון בימים האחרונים משבר מתמשך אחר שהלך והעמיק עוד טרם פריצתה של הקורונה לחיינו – משבר הטיפול.

שירותי הטיפול סובלים במשך שנים מהשפעות של המדיניות הניאו-ליברלית: השקעה ממשלתית נמוכה, הפרטה, העסקה פוגענית של המטפלות – קבלנית ושעתית.

לנוכח משבר הקורונה מתחדדת חשיבותה של עבודת הטיפול – זו שנעשית בבית ללא שכר, בעיקר על ידי נשים והיקפה גדל משמעותית מאז שנסגרו מוסדות החינוך; וזו שנעשית בשכר אך בדרך כלל הוא נמוך בהרבה מערכה הממשי.

קבוצה פגיעה אחת שכמעט ואין עוסקים בה, הן המטפלות הסיעודיות. להזכיר – שכשליש מהמטפלות הסיעודיות הישראליות הן מעל גיל 60 – כלומר מצויות בעצמן בקבוצת הסיכון להידבק בנגיף הקורנה מפאת גילן. סיכון זה גדל לנוכח תנאי העבודה הדורשים קרבה פיזית למטופלים/ות. בנוסף, כמחצית ממטפלות הסיעוד הישראליות מטפלות בלמעלה ממטופל/ת אחד. כלומר הן עוברות ממטופל/ת אחד/ת לאחר/ת ושבות לבני/ות משפחתן. סכנת ההדבקה היא הדדית: הן עשויות להיות מקור להדבקה והן מטרות פגיעות להידבקות בעצמן.

עובדות הסיעוד מוגדרות בזמן משבר הקורונה "חיוניות" אך האם עבודתן זוכה להערכה ולתגמול ראוי בימים כתיקונם? הן מועסקות במשרות חלקיות ובשכר נמוך, באמצעות קבלני משנה. הן מתקשות לצבור ותק וזכויות סוציאליות, בשל מעברים תכופים ושינויים בהיקפי משרה. תנאי ההעסקה שלהן אינם מספקים ביטחון בסיסי או פרנסה ראויה.

דרישות ההכשרה של המטפלות בישראל הן מהנמוכות במדינות ה-OECD וגם הדרישה המינימלית לא נאכפת. ספק אם הן עברו הכשרה כלשהי שתאפשר להן התמודדות עם התפרצות נגיפית. בנוסף, חברות הסיעוד, הנסמכות על תקציבי המוסד לביטוח לאומי, לא מספקות למטפלות מיגון הולם ובכלל זה מסכות ובכך נכשלות בהגנה על בריאותן ועל בריאות המטופלים/ות.

כלי התקשורת מדווחים על מחסור חמור במטפלות בבתי האבות – חלקן נאלצו להיכנס לבידוד עקב הידבקות ואחרות הפסיקו להגיע בהוראת המוסד לביטוח לאומי מכיוון שלא היו ממוגנות כראוי. על אף שברור כבר שבבתי האבות פוטנציאל גבוה להדבקה, לא נערכות בהם בדיקות באופן שיטתי. המשמעות של כל אלו היא הפקרה והזנחה של קשישים וקשישות, שאינם/ן מקבלים/ות את הטיפול שהם/ן זקוקים לו.

משבר הקורונה הוא הזדמנות להכיר במה שנראה כרגע כפעילות כלכלית חשובה ביותר – טיפול בבני/ות אדם. הוא הזדמנות לחשוב מחדש על שירותי בריאות, חינוך ורווחה כשירותים חיוניים לכל גם בזמנים של שגרה, להגדיל את ההשקעה בהם ולאפשר את אספקתם תוך הבטחת סביבת עבודה טובה ובטוחה ופרנסה הוגנת לעוסקות בהם.

לקריאה נוספת: הגירעון הטיפולי בישראל: מי נושאות בנטל וכיצד ניתן לצמצמו?