מאמר

גיל הזכאות של נשים לקצבת זקנה: מהי מדיניות מושכלת?

האיור מבוסס על: freepik

בכנס בנושא גיל הזכאות לקצבת זקנה לנשים באוניברסיטת בן-גוריון השתתפו גברים בלבד כמציגים, לצד מספר נשים שהוזמנו כ'מגיבות'. ברברה סבירסקי, שסירבה להזמנה להשתתף, מתייחסת לדברים שעלו בכנס

ביום 24.2.2021 התקיים כנס בנושא "גיל הפרישה – קיפאון מול מדיניות מושכלת". הכנס היה בחסות הפקולטה למדעי הרוח והחברה והפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון. הדיון התמקד בגיל הזכאות לקצבת זקנה לנשים, שההחלטה להעלות אותו, מגיל 62 לגיל 64 או 67 (67 הינו גיל הזכאות לגברים), "נבלמה בכנסת ממגוון טעמים" (כדברי ההזמנה לכנס).
בלשון פשוטה, ההחלטה נבלמה הודות להתנגדות של ארגוני הנשים, שהתנגדו להעלאת גיל הזכאות לנשים, מבלי שיינתן פיצוי לבעלות הכנסה נמוכה שפרנסתן תלויה הן בעבודה בשכר נמוך והן בקצבת זקנה.

כפעילה ותיקה בנושא, הוזמנתי להשתתף בכנס. אלא שההזמנה היתה להשתתף במעמד של "מגיבה" (בסוף הכנס), לצד שתי נשים נוספות שהוזמנו גם הן במעמד של "מגיבות". המציגים בכנס היו כולם גברים. על רקע זה החלטתי שלא להשתתף.

אלא שבזכות הכנס קיבלתי מאמר פרי עטם של הפרופסורים דניאל גוטליב ואביעד טור-סיני. אחד הממצאים המדווחים במאמר ואולי הדרמטי שבהם הוא שבכל הנוגע לאיכות העבודה, נשים מופלות לרעה. ולא רק זה אלא ש"הפגיעה באיכות מקום העבודה אצל נשים גדלה עם הגיל."
רוב הדוברים בכנס הביעו תמיכה בהשוואת גיל הזכאות של נשים לזה של גברים. אלא שהממצא של גוטליב וטור-סיני מוביל למסקנה הפוכה: כיוון שנשים מופלות לרעה בשוק העבודה, גיל הזכאות שלהן לקצבת זקנה ולפנסיה תעסוקתית צריך להיות צעיר יותר. מסקנה זאת לא הוצגה באופן מפורש בכנס (וחבל).

הצעה מרכזית שעלתה גם היא בכנס הינה להצמיד את גיל הזכאות לקצבת זקנה, של נשים ושל גברים כאחד, לתוחלת החיים, כפי שנעשה בכמה מן הארצות החברות בארגון ה-OECD, וזאת על רקע התארכות תוחלת החיים.

הצעה זאת מעלה שתי בעיות:
1. שנות חיים רבות יותר משמען יותר שנים עם ליקויי בריאות;
2. האפשרות לעבוד בגיל מבוגר תלויה ביכולת שוק העבודה להציע מספיק משרות — ובהיעדר גילנות — אפליה נגד עובדות ועובדים מבוגרים.
לבעיה הראשונה ישנה תשובה המוצעת במאמר הנ"ל והיא, הצמדת גיל הזכאות של גברים ונשים לא לתוחלת חיים אלא לתוחלת חיים בריאה.

ביטוי לאפליה בשוק העבודה יש גם בממצאי המאמר: גוטליב וטור-סיני טוענים כי בניגוד לממצא עבור גברים, נשים מדווחות על שחיקה בבריאותן בין הגילאים 50 ו-65 "עקב איכות עבודה ירודה ופוגענית…"

לדידם, משמעות הממצא הינה שהעלאה הוגנת של גיל הפרישה [קרי "גיל הזכאות")] ראוי שתוחל לא על נשים שהן כיום קרובות לגיל הזכאות, שהרי אלה צברו זכויות שאין לפגוע בהן, אלא על עובדים ובמיוחד עובדות צעירות יותר; לדוגמא, על עובדות שהן כיום בגיל 40. כלומר, עובדות אלה תהיינה זכאיות לקצבת זקנה בגיל מבוגר יותר מנשים שהיום הן בנות 60.

שתי המסקנות – גיל זכאות לקצבת זקנה שונה לבני שני המינים, בגלל האפליה נגד נשים בשוק העבודה ומצבן הבריאותי הירוד יותר, והחלת שינוי בגיל הזכאות לקצבת זקנה ופנסיה תעסוקתית עבור גילאים צעירים יותר מאלה המתקרבים לגיל הזכאות הקיימת, חותרות תחת הטיעון הרווח בכנס וגם במסדרונות משרד האוצר בעד גיל זכאות שווה לנשים וגברים.