הרובד הבינוני בישראל, 2010-1992

הרובד הבינוני בישראל – משקי הבית שהכנסתם נעה בין 75% ל-125% מן ההכנסה החציונית ברוטו של משקי בית שבראשם שכיר/ה – שונה למדי מן הדימוי של מעמד בינוני כפי שהוא נבנה בספרות היפה, בספרות הסוציולוגית ובתקשורת בארצות המערב. מבחינות רבות הוא מזכיר יותר את המאפיינים הסוציולוגיים המיוחסים במערב בדרך כלל למעמד הפועלים

Real Estate Protest in Tel Aviv 25.7.2011

הרובד הבינוני בישראל – משקי הבית שהכנסתם נעה בין 75% ל-125% מן ההכנסה החציונית ברוטו של משקי בית שבראשם שכיר/ה – שונה למדי מן הדימוי של מעמד בינוני כפי שהוא נבנה בספרות היפה, בספרות הסוציולוגית ובתקשורת בארצות המערב. מבחינות רבות הוא מזכיר יותר את המאפיינים הסוציולוגיים המיוחסים במערב בדרך כלל למעמד הפועלים.

המחקר הרובד הבינוני בישראל, 2010-1992: תמונת מצב, בוחן את הרובד הבינוני בשלוש נקודות זמן: 1992, 2002 ו-2010.

בשני עשורים אלה הצטמק הרובד הבינוני, מ-30.8% ל-27.8% מכלל משקי הבית, וחלקו של הרובד הבינוני בעוגת ההכנסות ירד ב-14%, לערך. במקביל התרחב חלקם של הרובד הגבוה ועוד יותר מכך הרובד הנמוך בכלל משקי הבית. כמו כן גדלו הפערים בין ההכנסות החציוניות של משקי בית בשלושת הרבדים.

ב-2010, 28.5% ממשקי הבית היהודיים היו שייכים לרובד הבינוני, בהשוואה ל-23.4% ממשקי הבית הערביים. בעוד שאצל יהודים הצטמצמות הרובד הבינוני לוותה בגידול בשיעור של הרובד הגבוה, אצל הערבים נרשם גידול משמעותי של הרובד הנמוך.

בהשוואה על פני השנים, השינוי הבולט ביותר הוא הגידול בייצוגם ברובד הגבוה (אמנם בחלקו התחתון של רובד זה) של משקי בית שבראשם מזרחים (דור שני) ושל משקי בית שבראשם יוצאי ברית המועצות לשעבר (שעלו מאז 1990): בשנת 2010, 45.3% ממשקי הבית שבראשם מזרחים ו-27.2% ממשקי הבית שבראשם יוצאי מדינות חבר העמים השתייכו לרובד הגבוה. מבין משקי בית שבראשם אשכנזים בני דור שני, כמחצית היו ונותרו ברובד הגבוה.

במרבית משקי הבית של הרובד הבינוני יש שני מפרנסים, אולם יש הבדל ניכר בין שני חלקי הרובד: ב-40.5% ממשקי הבית ברובד הבינוני-נמוך יש רק מפרנס אחד, בהשוואה ל-28.5% בלבד ממשקי הבית ברובד הבינוני-גבוה. ב-2010, שלא כמו ב-1992, נדרש ברוב המקרים יותר ממפרנס אחד כדי להשתייך לרובד הבינוני.

ב-2010, משלחי- היד האופייניים ביותר לרובד הבינוני היו עובדים מקצועיים בתעשייה ובניין ועובדי מכירות ושירותים. בשני משלחי-יד אלה יחד הועסקו כמחצית השכירים בני הרובד הבינוני-נמוך וכ-40% מהמועסקים מהרובד הבינוני-גבוה. כשליש נוסף הועסקו במקצועות חופשיים וטכניים ובפקידות. משלחי יד אקדמיים וניהוליים מאפיינים בעיקר את הרובד הגבוה, ומבחינה זאת יש קו עמוק המפריד בין רובד זה ובין שני הרבדים הנמוכים יותר.

המעסיק הגדול ביותר של ראשי משקי בית ברובד הבינוני הוא ענף השירותים הציבוריים: כך היה גם לפני 20 שנה. לעומת זאת, ייצוג נמוך במיוחד של רובד זה נרשם בתחומי התעשייה העילית (הי-טק) והפיננסיים.

בכל הנוגע להשכלה גבוהה, הרובד הבינוני דומה לרובד הנמוך יותר מאשר לרובד הגבוה. שיעור בעלי השכלה אקדמית הוא קו ההפרדה הבולט ביותר בין הרובד הבינוני לגבוה: בשנת 2010, כרבע מראשי משקי בית ברובד הבינוני היו בעלי השכלה אקדמית בהשוואה לכמחצית ברובד הגבוה.

הן ברובד הבינוני והן ברובד הנמוך, הקבוצה הגדולה ביותר היא של בעלי השכלה מקצועית/תיכונית – ותמונה זו לא השתנתה בשני העשורים האחרונים. במבט מגדרי, התשואה להשכלה אצל גברים גבוהה יותר מאשר אצל נשים.

אם נחפש יישובים טיפוסיים של הרובד הבינוני, נוכל להצביע בעיקר על עיירות הפיתוח: שיעורם של משקי בית אלה שם גבוה משיעורם ביישובים הערביים, מצד אחד, ומשיעורם ביישובים החברים בפורום ה-15, מאידך. לא זו בלבד אלא ששיעור זה גדל בתקופה שבין 2002 לבין 2010. לעומת זאת, ביישובים הערביים ירד משקלם של משקי בית של הרובד הבינוני וגדל מאוד משקלם של משקי בית מן הרובד הנמוך.