בשנת הלימודים תשע"ט (2018/19) עזבו את מערכת החינוך 7,893 מורים.ות לעומת 4,746 מורים.ות בשנת הלימודים תשע"א (2010/11) – מדובר בעלייה של 66% במהלך העשור. העלייה בשיעור המורים שעזבו היתה גבוהה יותר בחינוך הערבי ועמדה על 119% לעומת 57% בחינוך העברי, באותן השנים, בהתאמה.[1]

בסקר שערך באוגוסט האחרון מרכז המחקר והמידע של הכנסת, דיווחו 85% ממנהלי בתי ספר בחינוך העברי ו-56% ממנהלי בתי הספר בחינוך הערבי על מחסור בכוח הוראה. מחסור זה הביא מנהלי בתי ספר רבים, על פי הדיווח, להעסיק מורים ומורות ללא הכשרה מתאימה.

על פי נתוני משרד החינוך שפורסמו ביולי האחרון חסרים בחינוך העברי 5,671 עובדות ועובדי הוראה, בהם 2,351 מורים.ות בחינוך היסודי, 855 מורים.ות בחטיבות הביניים, 1,245 מורים.ות בחטיבה העליונה, 1,103 מורים.ות בחינוך המיוחד ו-117 גננות. נוסף על כך ציין משרד החינוך כי קיים מחסור של 1,295 במחנכי כיתה. המחסור בעובדי הוראה חמור במיוחד באזור המרכז. שרת החינוך היוצאת, יפעת שאשא-ביטון, ציינה כי: "המשבר אינו נקודתי, או במקצועות בודדים, אלא מקיף ועמוק בכלל המקצועות במערכת".

עובדות ועובדי ההוראה בישראל סובלים משכר נמוך, עומס קשה ושחיקה מתמשכת במעמדם – כל אלה מביאים רבים ורבות מהם לעזוב את מערכת החינוך.