אלו ימים קשים ומסוכנים למדינת ישראל, הממשלה בתמיכת מפלגות הקואליציה מנסה לחולל בישראל הפיכה משטרית רדיקלית, שלאחריה יווצר כאן משטר אוטוריטרי. גם כך, הדמוקרטיה הישראלית הינה דמוקרטיה חלשה החסרה מרכיבים מרכזיים של משטר דמוקרטי ראוי: אין חוקה כתובה, אין מגילת זכויות אדם מלאה ומחייבת, אין ביזור כוח בין הרשויות השונות ואין מנגנוני איזון ובלמים כפי שקיימים במדינות אחרות. למשל שני בתי פרלמנט, משטר פדרלי או סמכות על-מדינתית כמו האיחוד האירופי המשמש כבלם נגד פגיעה במשטר הדמוקרטי וזכויות אדם.

למעשה, בישראל פעולותיה של הרשות המחוקקת מוכתבים עלי ידי הרשות המבצעת – הממשלה – ועתה ראש הממשלה, שר המשפטים ויו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט מנסים לחסל את עצמאותה של הרשות השופטת, לפגוע בסמכויותיה, עצמאותה ויכולותיה להקפיד על כך שהשלטון יפעל על פי עקרונות שלטון החוק, באמצעות יצירת תלות בין הפוליטיקאים לשופטים, הפיכת הייעוץ המשפטי המקצועי העצמאי במשרדי הממשלה ורשויות השלטון למשרתם של בעלי הכוח והחלשת המשטרה ומנגנון הפיקוח על פעולתה.

לצד ריכוז הכוח הפוליטי ברשות המבצעת, הכוח הכלכלי בישראל גם הוא מרוכז אצל מספר מצומצם של תאגידים ובעלי הון וכך גם מפת התקשורת בישראל נשלטת על ידי מספר מצומצם של בעלי הון, כאשר לאחרונה שר התקשורת שלמה קרעי פועל נמרצות לחיסול השידור הציבורי.

אחד האמצעים המרכזיים של הממשלה הנוכחית לחיסול הדמוקרטיה הוא החלשתם של ארגוני החברה האזרחית. הצעות חוק של חברי הקואליציה המטילות סנקציות על ארגוני חברה אזרחית המקבלים סיוע ממדינות זרות, צעד שמטרתו לפגוע בעיקר בארגוני חברה אזרחית משמאל המקבלים סיוע ממדינות אירופה. יש לשים לב שהצעות החוק הללו אינן מטילות סנקציות על "כסף זר" שמטרתו להשפיע על שינוי מדיניות בישראל, ושמקורו באילי הון פרטיים. כך למשל כסף המממן את פעילותם של "פורום קהלת" ו"קרן תקווה", המקדמים סדר-יום פוליטי וכלכלי לאומני, שוביניסטי וקפיטליסטי קיצוני המהווה את הבסיס האידיאולוגי לחלק מהצעדים של ההפיכה המשטרית. הסנקציות יוטלו בעיקר על ארגונים המקדמים סדר-יום המקדם עקרונות צדק חברתי וזכויות אדם.

ההסכמים הקואליציוניים מבשרים גם הם מהפכה בתחום החינוך: העדפת החינוך הממלכתי-דתי והחרדי, שיזכו בתוספות תקציב של מיליארדי שקלים על חשבונם של בתי ספר ממלכתיים. כמו כן, במסגרת ההסכמים הקואליציוניים קיבל איש הימין הקיצוני אבי מעוז ממפלגת נועם, שישמש כשר נוסף במשרד החינוך, את הסמכות על התכניות החיצוניות במשרד החינוך, 23 אלף תכניות ו-2 מיליארד שקלים. תכניות שמשולבות במערכת השעות של אלפי בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בארץ. מעוז כבר הכריז שהוא יבטל תכניות בנושא מגדר והצהיר שהוא מתנגד למצעד הגאווה. כך יוכל מעוז להעביר כספים לבתי ספר המאמצים תכניות לימוד העולים בקנה אחד עם השקפת עולמו המיזוגנית, ההומופובית והלאומנית.

על המדיניות העתידית של משרד החינוך אפשר ללמוד גם ממינויה של חברת פורום קהלת, אביטל בן שלמה, למשנה למנכ"ל משרד החינוך. בן שלמה היא אחת מהכותבות של ניירות העמדה בתחום החינוך של פורום קהלת. היא מצדדת בייבוא עמדות רפובליקניות שמרניות מארצות הברית לישראל, בין היתר הפרטת החינוך, שתאפשר לתאגידים כלכליים הפועלים למען רווח לנהל בתי ספר, ואת החלת את הגיון השוק הכלכלי על תחום החינוך – צעדים שתוצאותיהם בארצות הברית ובבריטניה היו כשלון חברתי, חינוכי ומוסרי.

באשר לזכות לחופש ההתארגנות – מחקר של מרכז אדוה, שכתבו ד"ר שני בר-און ממן וד"ר יובל לבנת, בוחן אותה ואת תמונת המצב של ארגוני עובדים בישראל. הפגיעה בעבודה המאורגנת הן אחת ממטרות הקואליציה הזו, המעוניינת בהחלשתה. כפי שמציין פורום המרצים לדיני עבודה, הכולל את כל המרצים לדיני עבודה במוסדות להשכלה גבוהה, הצעות החוק של הקואליציה, כולל הצעת החוק של חבר הכנסת, שמחה רוטמן, יושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט, יפגעו פגיעה קשה בזכות לחופש ההתארגנות ולניהול משא ומתן קיבוצי, בהסדרים ליישוב סכסוכי עבודה והזכות לשביתה – והן על דיני העבודה האישיים, ובכלל זה פגיעה צפויה בזכויות חוקתיות בעבודה, ביניהן הזכות לשוויון, לחופש ביטוי, הזכות לפרטיות, זכות הקניין ובייחוד פגיעה בקרנות הפנסיה של העובדים ועוד.

שינויי החקיקה יפגעו במיוחד בשכבות החלשות, בעובדים בשכר נמוך ובאוכלוסיות פגיעות. כך גם השינויים שמתכוונת הקואליציה להחיל על הוועדה לבחירת שופטים, שיגרמו לתלות של השופטים בפוליטיקאים וביכולתם להכריע בסכסוכי עבודה ובזכויות עובדים באופן מקצועי ובלתי תלוי.

כאמור אלו ימים קשים בישראל, ולמרכז אדוה כגוף המחויב לחקור ולקדם צדק חברתי וזכויות אדם יש תפקיד חשוב בהגנה על ערכים ועקרונות אלו.