ערב ההצבעה בכנסת על תקציב המדינה בקריאה שנייה ושלישית, אפשר כבר עכשיו להתחיל לחלום על תקציב עתידי טוב יותר. למה טוב יותר? כי אם אנו רוצים שרוב הישראלים ייהנו מרמת חיים גבוהה יותר, עלינו להגדיל משמעותית את תקציב השירותים החברתיים. התקציב הנוכחי לא עושה את זה.

התקציב החברתי שלנו קטן משמעותית מזה של ארצות אירופה המערבית, שאליהן אנו רוצים להשתוות. (למעשה, מדובר בתקציב האזרחי שהתקציב החברתי מהווה את חלקו הגדול). לפי נתוני בנק ישראל, בעוד שהתקציב החברתי שלנו היה (ב-2018) שווה ערך ל-32.3% תמ"ג, הממוצע בארצות ה-OECD עמד באותה שנה על 40.9% ובארצות ה-OECD המבוססות ביותר הוא עמד על 51.4% תמ"ג.

זה אומר שמדינת ישראל אמנם מספקת לתושביה את מרבית השירותים החברתיים שהאירופאים מקבלים  – בריאות, חינוך, רווחה, דיור, ביטוח לאומי – אבל ברמה או בהיקף פחותים. עם התקציב החברתי הקיים קשה לממן את כל כוח האדם הרפואי הדרוש, קשה לצמצם את מספר התלמידים בכל הכיתות, קשה להחזיק במלאי מספיק של דיור ציבורי, קשה להעניק קצבת זקנה נדיבה יותר.

איך מגדילים את התקציב החברתי? תשובה מסורתית אחת היא: לצמצם את תקציב הביטחון ולהעביר את הכספים למשרדים החברתיים. כידוע, ומסיבות ברורות, תקציב הביטחון בישראל גבוה מאוד. לפי נתוני משרד האוצר, תקציב הביטחון היה בגובה (2019) של 5.3% תמ"ג, בעוד שהממוצע בארצות ה-OECD היה 2.6% תמ"ג ובאיחוד האירופי – 1.6% תמ"ג (כמובן, בתנאים גיאו-פוליטיים שונים ביותר).

כמה זה 1% תמ"ג? הנה: בשנה הבאה, 2022, התמ"ג שלנו צפוי לעמוד על 1.526 טריליון ₪. אחוז תמ"ג (1%) יהיה שווה ערך ל-15.26 מיליארד ₪.

פירוש הדבר שאם נרצה להשתוות לממוצע ה-OECD נצטרך לקצץ את תקציב משרד הביטחון ב-2.7% תמ"ג (כ-36 מיליארד ₪) ואם נרצה להשתוות לממוצע באיחוד האירופי נצטרך לקצץ את תקציב משרד הביטחון ב-3.6% תמ"ג (כ-55 מיליארד ₪). אין צורך לומר כי הסבירות שצעדים שכאלה יתאפשרו בעתיד הנראה לעין היא אפסית.

האם אפשר לקצץ משהו מתקציב הביטחון? בוודאי. הסדר מדיני עם הפלסטינים יכול לעזור, שהרי הכיבוש והשיטור של השטחים הפלסטיניים, "הסבבים" התכופים סביב רצועת עזה וההגנה על עשרות ההתנחלויות, המהווים את העיסוק השוטף העיקרי של גופי הביטחון, כרוכים בתקציבים גדולים. ספר "עיקרי התקציב" של האוצר נותן מספר דוגמאות: מערכת הביטחון קיבלה תוספת של כ-7 מיליארד ש"ח בגין מבצע "צוק איתן", ו-2.2 מיליארד ₪ בגין מבצע "שומר חומות".

ועוד – סביר להניח כי הסדר מדיני עם הפלסטינים יסייע גם להקהות את עוקצו של העימות האיראני-ישראלי, שדוחף את ישראל בין השאר להוצאות כבדות על מטוסים יקרים.

במלים אחרות, הסדר מדיני עשוי לסייע בהמרת ההוצאה הביטחונית בהוצאה חברתית. לא רק זה, הוא גם יכול לסייע ליצירת יציבות כלכלית, לעידוד השקעות זרות ולצמיחת התמ"ג, מה שיקטין את משקל תקציב הביטחון. אלא שגם בתנאים של הסדר מדיני יציב עם הפלסטינים, תקציב הביטחון לא צפוי להתכווץ באותה מידה שבה התכווץ לאחר הסכם השלום עם מצרים ב-1979 – אז עמדה ההוצאה הביטחונית על מעט למעלה מ-13% תמ"ג.

מקור משמעותי עיקרי למימון מוגבר של השירותים החברתיים הוא העלאת המיסוי.

ב-2016 טענה ד“ר קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל דאז, כי אחת הסיבות העיקריות לכך שישראל רחוקה מרמת השירותים האזרחיים של ארצות אירופה היא רמת התיקצוב הנמוכה של שירותים אלה בישראל; והוסיפה כי היה מקום לגבות עוד 50 מיליארד שקל מסים בישראל בשנה, ולהפנות את הכסף הזה במלואו למתן שירותים אזרחיים לתושבים.

מדובר במעט יותר מ-3% תמ"ג. נשמע אפשרי בהחלט. שיעורן של הכנסות המדינה ממסים בישראל הוא מעט יותר מ-30% תמ"ג, בשעה שהממוצע בארצות ה-OECD הוא מעט יותר מ-33% תמ"ג. אפשר כמובן – ואף רצוי – לגבות עוד, כי המערכות הציבוריות שלנו מורעבות מזה שנים.

מן הראוי שהמיסוי החדש יוטל על ההכנסה של משקי בית ושל חברות. בשני המקרים מדובר במיסוי שהוא הוגן יחסית – משלמים אותו בעיקר בעלי ההכנסות הגבוהות (שוב, משקי בית  וחברות) – ובמקרה של משקי בית גם פרוגרסיבי (שיעור המס עולה עם גובה ההכנסה).

ועוד ראוי שהמיסוי החדש לא יתבטא בהעלאת המע"מ, שהוא מס פחות הוגן משום שהוא חל בשיעורים זהים על כל רוכשי המוצרים, עניים ועשירים כאחד.

ומן הראוי למסות לא רק את ההכנסה אלא גם את העושר.

אז אפשר כבר עכשיו להתחיל לחלום על תקציב טוב יותר. לחלום – כי כיום, "הסדר מדיני" הוא מושג המוטמן אי שם במעמקי המקפיא, במרחק לא רב מן המושגים "העלאת מסים" ו"מיסוי העושר".

// פורסם במקור באתר העוקץ