ביום האישה השנה ייצוג נשים בממשלה ובמוסדותיה נמצא בנסיגה. נשים מהוות מיעוט בקרב השרות וחברות הכנסת. שיעור הנשים בקואליציה עומד על 14% ושיעורן בכנסת על 24%. נשים מכהנות בראש ארבע ועדות כנסת מתוך 25 ועדות. למעט מנכ״לית משרד העבודה בפועל, אפס מנכ״ליות מונו לכהן במשרדי הממשלה.

משפטניות רבות הצביעו על הפגיעה בנשים הטמונה בהפיכה המשפטית ובשורה של חוקים שכבר עומדים על סדר היום. בתוך כך, הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים וביסוס מערכת משפט הלכתית המדירה נשים ושעתידה, בין היתר, לפגוע בכלל הנשים המצויות בהליכי גירושין ובפרט בעגונות ומסורבות גט. כמו כן, בהסכמים הקואליציוניים נכללת הבטחה לסיעות הדתיות והחרדיות המתירה הפרדה מגדרית בחוק ועתידה לפגוע בזכותן של נשים לשוויון ולחירות במרחב הציבורי. תיקון חוק איסור אפליה במוצרים עלול אף הוא לפגוע בנשים בכך שיאפשר לבתי עסק כפיית הפרדה או הרחקה של נשים כעובדות כמו גם סירוב לספק שירותים לנשים או להט״ב כלקוחות.

בתוך סערת ההפיכה המשפטית הממשלה מבקשת להעביר את התקציב וחוק ההסדרים. נראה שנשים נעדרות כמעט לגמרי גם מהדיונים עליהם.

מסמך התוכנית הכלכלית לשנים 2023–2024 מצביע על הצורך להתמודד עם אתגרים כגון הזדקנות האוכלוסייה, השלכות שינויי האקלים וגידול האוכלוסייה ״אם לא נתמודד עם האתגרים ונשכיל לנצל את ההזדמנויות העומדות בפנינו, רמת החיים בישראל תיפגע בשל העומס הגובר על התשתיות והשירותים הציבוריים והחרפת פערים כלכליים וחברתיים״.

עומס זה ניכר כבר בתקופת משבר הקורונה עת נחשפו מערכות ציבוריות חסרות בתשתיות ובכוח אדם. בהשפעת הקורונה העמיק החוסר והוא ניכר בעיקר במקצועות הבריאות, החינוך והטיפול בהם נשים מהוות רוב: עובדות סוציאליות, במטפלות במעונות היום, במורות, בפסיכולוגיות בשירות הציבורי, בעובדות במקצועות הפרא-רפואיים.

במקום להגדיל את ההשקעה במערכות אלו, שכן מדובר בתשתיות אזרחיות-אנושיות, חיוניות, בסיסיות, התוכנית הכלכלית כוללת הבטחה לקיצוץ רוחבי של 3% בשנתיים הקרובות ו־1.5% ב־2025, בבבסיסי התקציבים של כל משרדי הממשלה. זאת בנוסף לקיצוץ בתקני כוח האדם בכל אחת משלוש השנים הבאות: 2% בעובדי.ות המטה ו־0.5% ביחס ליתר העובדים.ות. קיצוצים אלו יפגעו בנשים המועסקות המהוות רוב בקרב עובדי המגזר הציבורי ומשרדי הממשלה. נשים מהוות 62.5% מהעובדים בשירות המדינה, הן מהוות 75% מהעובדים.ות במשרדי הבריאות והחינוך ו־78% מעובדי.ות משרד הרווחה והשירותים החברתיים. שיעורן הולך ופוחת ככל שעולים בסולם הדרגות.

פגיעה נוספת בעובדות היא הפגיעה בזכות השביתה של עובדים.ות בשירות המדינה המוצעת בחוק ההסדרים. ללא אישור מראש של הממונה על השכר במשרד האוצר, לא ניתן יהיה להגיע להסכמות לסיום שביתה שיכללו החזר תשלום לעובדים.ות בגין ההיעדרות בימי השביתה. חלק ניכר מהאיגודים של עובדי שירות המדינה הם איגודי עובדות – עו״סיות, מורות, אחיות.

חוק ההסדרים דווקא מתייחס לעומס הקיים במערכות הציבוריות ומצביע למשל על חוסר ברופאים.ות במערכת הבריאות ועל השחיקה והעומס המוטלים עליהם.ן. אך במקום להשקיע במערכת תוך הגדלה משמעותית של תקנים, מוצע להתמודד עם העומס באמצעות ביטול החובה ״לחתימת רופא על תעודת ימי מחלה בגין ארבעת ימי המחלה הראשונים במקרים המתאימים״. הצעה נוספת היא לגבות תשלום ממי שקבעו תור לרפואה מקצועית ולא ביטלו אותו עד 24 שעות מהמועד. זו הצעה שאינה רואה את חלוקת העבודה המגדרית – נשים, בהיותן המטפלות העיקריות בבני.ות המשפחה גם מלוות אותם.ן יותר לבדיקות וטיפולים רפואיים.

ההבטחה לחינוך חינם מגיל אפס הוחלפה בהבטחה לחינוך חינם מגיל שנתיים. כזכור, חופשת לידה בתשלום מסתיימת בישראל אחרי 15 שבועות תוך אפשרות להארכה לחצי שנה ללא תשלום. רק כרבע מכלל התינוקות בישראל מטופלים במסגרות מפוקחות ומסובסדות. היתר מטופלים בבית או במסגרות פרטיות עליהן משלמים ההורים מכיסם. על פי הארגונים המפעילים את מעונות היום ישנו מחסור בכ-3000 מטפלות בשל שכר זעום ותנאי עבודה קשים ושוחקים. כתוצאה מכך, מעונות רבים נסגרו בשנתיים האחרונות. במעונות הקיימים יש מעט נשות צוות ביחס למספר התינוקות ורובן כלל לא עברו הכשרות מתאימות. מחירי המעונות והמשפחתונים גבוהים, האינפלציה העולה צפויה להעלות את מחירי השכירות ואת עלויות תפעול המעון או המשפחתון. לא ברור כיצד תיתן התוכנית הנוכחית מענה לסוגיות אלו. על פי דווחים בתקשורת, אחת התוכניות המוצעות על ידי הממשלה מתמקדת בסבסוד עלות שכר הלימוד של כל הילדים.ות באמצעות שוברים של 2000 ש״ח שיהיו ניתנים למימוש במוסדות ציבוריים ופרטיים. המשמעות היא העמקת הפרטת מערכת הטיפול בגיל הרך, תוך פגיעה אפשרית הן במעונות הציבוריים והן בכלל המסגרות לבני שנתיים ומטה.

כפיצוי נוסף על ההבטחה שלא מומשה במלואה, תעניק הממשלה נקודות זיכוי במס להורים לילדים.ות בני 5–18. יש לזכור שהרחבת נקודות הזיכוי במס להורים מאז שנת 2012 סייעה בעיקר לאבות בעשירונים עליונים, זאת משום שכ־60% מהנשים העובדות כלל לא מגיעות לסף המס (לעומת 37% מהגברים העובדים) ולמעלה מ־70% מאימהות לא מיצו את נקודות הזיכוי שלהן היו זכאיות עוד טרם ההרחבה.

ומה בהתייחס למניעת אלימות נגד נשים? לא ברור כיצד תתוקצב התוכנית למניעת אלימות במשפחה. נכון לתקציב 2022, התוכנית הלאומית שאושרה בממשלה בשנת 2017, טרם תוקצבה במלואה וחלק מהמלצותיה טרם יושמו. בינתיים, ראש הממשלה ושר האוצר סיכמו כי ישראל לא תחתום על אמנת איסטנבול – האמנה הבינלאומית למניעה ומאבק באלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה. השר לביטחון לאומי, מצידו נתן הנחיה להאיץ את מתן רישיונות הנשק לכ-10,000 בחודש. הניסיון מראה שהנחיה זו עלולה להיות קטלנית עבור נשים בישראל, שכן ריבוי נשקים במרחב הביתי מגביר את הסיכוי למקרי אלימות הנגמרים ברצח נשים.

התייחסות מגדרית לסעיפים נוספים בתוכנית הכלכלית ובתקציב – בפוסטים הבאים