שירותי רווחה אישיים בעידן של צמצום תקציבי

מסמך זה מתייחס לתופעת ההפרטה בשירותי הרווחה האישיים בישראל והוא חלק מסדרת מסמכים של מרכז אדוה בנושא הפרטת שירותים החברתיים בישראל

שירותי הרווחה האישיים נועדו לסייע למי שמתקשים בתפקוד עצמאי מלא ובהם קשישים, בני נוער במצוקה, נכים ומפגרים. המסמך הנוכחי עוסק בשירותים האישיים שבאחריות משרד הרווחה ובשירותי הסיעוד שבאחריות המוסד לביטוח לאומי .

במרבית השירותים החברתיים, הפרטה פירושה העברה של שירות או תאגיד, שהיו בבעלות מדינתית, לידיים פרטיות – בין אם עסקיות ובין אם לא עסקיות . במקרה שלפנינו, המצב שונה. בישראל, אך לא רק בה, חלק גדול משירותי הרווחה האישיים הוא תולדה של יוזמות הצומחות מתוך הקהילה. יוזמות שכאלה מוכרות מזה מאות שנים, קודם להתהוותו של מוסד המדינה בעידן המודרני. אך גם לאחר שהתמסדו מנגנוני המדינה , המשיכו ארגונים -לא ממשלתיים, עסקיים ו -לא עסקיים כאחד, להוות גורם מרכזי בייזום, עיצוב והפעלה של שירותי רווחה אישיים. כדברי אברהם דורון (1989: )19 ", אין ולא היתה קיימת אף פעם בלעדיות…של הממשלה בהספקת שירותי הרווחה בשום ארץ בעלת משטר דמוקרטי והדבר הזה נכון במיוחד במדינת ישראל. אנו חיים, בכל הקשור לשירותי הרווחה, במשק מעורב, שפועלים בו זה בצד זה שירותי רווחה המופעלים בידי הממשלה, בידי גופים וולונטריים למיניהם ובידי גופים פרטיים לשם עשיית רווח".