דפוסי הנסיעה של נשים והשימושים שהן עושות באמצעי תחבורה שונים מאלה של הגברים. השוני נובע מאי שוויון מגדרי בתוך הבית ובשוק העבודה, ולכן גם במיקום פעולותיהן במרחב העירוני. בכל מדינות אירופה פחות נשים מגברים עושות שימוש ברכב פרטי ונשים מהוות רוב בקרב המשתמשים בתחבורה הציבורית.

נשים, בהשוואה לגברים, עורכות יותר נסיעות ביום, אך למרחקים קצרים יותר. זאת מאחר ונשים עובדות קרוב יותר לבית, מועסקות בשיעורים גבוהים במשרות חלקיות ובתחומים שבהם השכר נמוך.
נסיעות של נשים מאופיינות בשרשור הנסיעה. שרשור הנסיעות של נשים מורכב מזה של גברים והוא פועל יוצא של אחריותן למטלות הטיפול במשפחה והן משלבות עצירות במרכזי בריאות, ליווי ילדים למוסדות חינוך, ביקור הורים וכו'. בנוסף, נשים נוסעות יותר שלא "בשעות השיא" ופחות אחרי החשכה.

מה נעשה בעולם על מנת לקדם שוויון מגדרי בתכנון תחבורה?

הסרת חסמים המקשים על ניידות ועל השימוש באמצעי התחבורה:

1. חסמים פיזיים: מקומות אחסון לכבודה ועגלות; דלתות רחבות ואוטובוסים נמוכי קומה.
2. ביטחון אישי: שירות "בין שתי תחנות" – המאפשר לנוסעות לרדת קרוב ככל האפשר לייעד; טלוויזיות במעגל סגור; תאורה; אמצעי פיקוח בתוך אמצעי התחבורה ציבורית; תגבור אנשי צוות ותדרוכם.
3. סבסוד: קביעת הנחות לעובדים במשרות חלקיות, לבעלי הכנסות נמוכות לילדים ולקשישים.
4. הגברת נגישות למידע.

תכנון ופיתוח מדיניות תחבורה שוויונית:

1. קביעת נושא השוויון המגדרי כחלק ממטרות העל של מדיניות הממשלה לתכנון ופיתוח תחבורה.
2. מחקר ואיסוף של נתונים סטטיסטיים לפי מגדר.
3. שילוב נשים במוקדי קבלת החלטות ובוועדות הקשורות בתכנון, מחקר וייעוץ בסקטור התחבורה.
4. פעילויות לקידום תעסוקת נשים במקצועות התחבורה.

הצעות לפעולה:

1. שילוב נשים בקביעת מדיניות, בתהליכי קבלת החלטות ובתכנון תחבורה ציבורית.
2. נקיטת פעולות על מנת להעלות את שיעורי הנשים המועסקות בסקטור התחבורה.
3. איסוף נתונים סטטיסטיים תוך הבחנה מגדרית.
4. הכללת נושא השוויון המגדרי כחלק ממדיניות תכנון התחבורה ומטרותיה וכחלק מתכנית המשרד לקידום תחבורה ציבורית. על מנת לקדם את הנושא, יש להקצות לו תקציבים ומשרות מיוחדים.