כמעט רבע מהעובדים בישראל, שכירים ועצמאים, משתכרים שכר נמוך. שכר נמוך (או הכנסה נמוכה במקרה של עצמאים) הוא שכר של פחות משני שלישים מההכנסה החציונית, בהתאם להגדרה המקובלת של ה-OECD. שיעור העובדים בשכר נמוך בישראל הוא בין הגבוהים במדינות ה-OECD: ישראל מדורגת במקום השני אחרי בריטניה, עם 23.4% מהשכירים המועסקים בשכר נמוך. זהו נתון מדאיג במיוחד על רקע יוקר המחיה הגבוה במיוחד בישראל. בין השנים 2015 לשנים 2021/22 חלה עליה בשיעור העובדים בשכר נמוך בישראל, מ-21.9% ל-23.3%.

התרחבות התופעה של עובדים בשכר נמוך משקפת שינויים שהתרחשו בשווקי העבודה במדינות המפותחות ובינהן ישראל. אלה כוללים ירידה ניכרת בשיעור העובדים החברים באיגודי עובדים לצד הצטמצמות ענפים שמאופיינים בשיעורי התאגדות גבוהים יחסית כגון התעשייה והמגזר הציבורי והתרחבות ענפים בהם שיעורי ההתאגדות נמוכים מאד כגון ענפי המכירות והשירותים. לכך מצטרפים תהליכי הפרטה בשירותים הציבוריים והעמקת תפיסת ה"גמישות התעסוקתית", שהתבטאו בהתרחבות של  צורות העסקה פוגעניות: העסקה שעתית, זמנית, קבלנית – ובשנים האחרונות, גם עלייתה של "כלכלת הפלטפורמה" – העסקה באמצעות פלטפורמות דיגיטליות כגון 'וולט' ו'גט-טקסי'. תהליכים אלו יצרו מעמד חדש של עובדים פגיעים במיוחד, המכונה "פרקריאט".

העלייה בשיעור העובדים בשכר נמוך התרחשה בד בבד עם ירידה משמעותית בחלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית, לצד עליה מקבילה בתמורה למעסיקים: בסוף שנות ה-90, חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית עמד בממוצע על 60%. בתחילת שנות ה-2000, שיעור זה הגיע לשיא של 63% בשנת 2001. מאז חלה ירידה הדרגתית, ובשנת 2024 שיעור התמורה לעובדים ירד ל-56% – הרמה הנמוכה ביותר מזה 25 שנה.

בתקופה זו – סוף שנות ה-90 ועד 2022 נרשמה גם עלייה בתחולת העוני בקרב משקי בית בהם שני מפרנסים ויותר. מגמה זו מדגישה כי עצם ההשתלבות בשוק העבודה אינה מבטיחה יציאה מעוני.

במבט מגדרי, שיעור הנשים העובדות בשכר נמוך גבוה באופן ניכר משיעור הגברים – 31.5% מהנשים מועסקות בשכר נמוך לעומת 15.9% מהגברים. גם שמנטרלים ממאפיינים כמו היקף המשרה והשכלה, הסיכוי של נשים לעבוד בשכר נמוך גבוה בכ-70% מזה של הגברים. הסיבה המרכזית לכך הינה בידול תעסוקתי, דהיינו ריכזן של נשים במקצועות בהם השכר נמוך במיוחד כגון טיפול, שירותים ומכירות.

אוכלוסיות שבהן נמצא שיעור גבוה במיוחד של עובדים בשכר נמוך הן עובדים בגילאי 65+, אנשים עם מוגבלויות, גברים ערבים, נשים ערביות ונשים חרדיות. בקבוצות אלו, שיעור העובדים בשכר נמוך גבוה מ-40% ואף מגיע לכמחצית אוכלוסייה זו. שיעורים גבוהים יחסית נמצאו גם בקרב גברים חרדים, צעירים ועצמאים.

בתקופה שנבדקה (2021/22-2015) חל שיפור קל במצבם של עובדים מהפריפריה, של עובדים במשרה מלאה וכן במצבם של עולי בריה"מ לשעבר. מנגד, חלה הרעה ניכרת במצבם של נשים וגברים ערבים ושל גברים חרדים.

מבין  משלחי היד, הסיכוי הגבוה ביותר לעבודה בשכר נמוך נמצא בקרב עובדים בלתי מקצועיים,  וכן בקרב עובדי מכירות ושירותים. גם עובדים מקצועיים בתעשייה ובחקלאות מצויים בסיכון גבוה להשתכרות הנמוכה.

עבודה צריכה לאפשר קיום בכבוד – לשם כך נדרשת מדיניות הכוללת עדכון שוטף של שכר המינימום, הנמוך בישראל ביחס למדינות המפותחות וזאת במיוחד נוכח עליית יוקר המחיה, וכן חיזוק האכיפה והרחבת זכויות העובדים.