ההשקעה הפרטית בהשכלת הילדים כבר עולה בישראל ופותחת פערים על בסיס המצב הסוציו-אקונומי של ההורים

בעוד ממשלת ישראל פותחת את גני הילדים, היא מתעלמת לחלוטין מן העובדה שמאות אלפי תלמידים מהמעמד הכלכלי הנמוך מנותקים ממפעל ההזנה – הארוחה היומית החמה שהיו מקבלים במוסדות החינוך עד לפרוץ המשבר

השקעה הטובה ביותר שמדינת ישראל יכולה לעשות בימים אלה היא "ניו-דיל" של השקעה בהשכלה ובהון אנושי

על רקע אי הוודאות הכולל לקראת שנה"ל הבאה, הוחלט במשרד החינוך לנער אחריות ולבטל את התוכניות המכוונות בדיוק לאותם תלמידים שהסיכוי שישתלבו בלמידה המקוונת מרחוק נמוך עד אפסי

גם במשרד החינוך וגם במשרד האוצר לא רואים את המורות, וביום שאחרי יצקצקו על איכות ההוראה ויגלגלו עיניים לשמיים. ועם המורות, בין הכיסאות נופלים גם התלמידים והוריהם.

חינוך ציבורי שוויוני צריך להבטיח שלכל ילד תהיה הזדמנות שווה באמת. אבל מה זה אומר ואיך עושים את זה?

הפערים העצומים בהישגים על רקע אתני וכלכלי-חברתי משקפים את הפערים בחברה הישראלית ואת העובדה שההעדפה המתקנת הקיימת כיום במערכת החינוך רחוקה מלהספיק כדי לסגור אותם. מאמר בעקבות פרסום תוצאות מבחני פיז"ה לשנת 2018

למערכת החינוך דרושה מהפכה פדגוגית שעליה יהיה אפשר לבסס מהפכה ארגונית: שינוי רדיקלי של צורת הלימוד תוך שימת דגש על מיומנויות למידה

פסיקת בג"צ המתירה תשלומי הורים מקבעת את המצב שבו עשירוני הטיפוח העליונים זוכים לחינוך מצוין ומעט מדי מוקדש למאבק על תקציבים, שיפור ההוראה וחתירה לשוויון הזדמנויות לכל ילדי ישראל

מסמך זה עוסק בכלכלת הטיפול בישראל ומתמקד בשני מקרי מבחן: טיפול בילדים וטיפול בקשישים. על בסיס שני מקרים אלו, נבחנים דפוסי ההשקעה, ציבורית ופרטית, והצעדים הנדרשים על מנת לעבור למודל של כלכלת טיפול הוגנת