בקבוצת ההורים של בני התווכחו על ביטול לימודים בשל בידוד מניעתי. אחד ההורים הגיב שלא אכפת לו, ממילא הוא לא בונה על בית הספר אלא מביא מורים פרטיים. התשובה הממה אותי. הנתונים שפרסמה בשבוע שעבר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעידים שהוא ממש לא לבד.

מנתוני הלמ"ס עולה קשר הדוק בין רמת ההשכלה של ההורים לבין מידת העזרה שהם נותנים לילדיהם בשיעורי הבית. הקשר מתגבר עם הגיל, כלומר בבית הספר היסודי רוב ההורים עוזרים לילדיהם בשיעורי בית (68% מהלא משכילים, 76% מהמשכילים). לעומת זאת בתיכון הפערים ממשיים, כאשר הפער כמעט כפול בחטיבה העליונה (16% ו-31%, בהתאמה).

אחד התחומים בהם ניתן לראות את חורבנו של החינוך הציבורי, הוא עזרה בלימודים – על ידי ההורים או מורים פרטיים. למה חורבנו של החינוך הציבורי? כמו בבריאות, גם בחינוך – אם אין מענה טוב לכולם, החזקים יעניקו מענים לילדיהם, והחלשים יסבלו ירידה מתמשכת שתפגע במעמדו של הילד, ילדיו וניניו.

בעניין השיעורים הפרטיים התמונה מובהקת ועגומה עוד יותר, בין השאר מכיוון ששכיחותם עולה עם הגיל (מ-13% מהתלמידים ביסודי ל-19% מחטיבת הביניים ומעלה, בפרט במתמטיקה). באופן כללי ככל שהשכלת אחד ההורים גבוהה יותר כך גדלה ההשקעה בשיעורים פרטיים.

יחד עם זאת, ההבדל הבולט הוא בין הורים אקדמאים לבין לא אקדמאים, וההבדלים בתוך הקבוצות מזעריים. כך הורים בעלי תואר מעניקים ל-61-62% מילדיהם שיעורים פרטיים, בעוד הורים חסרי השכלה על יסודית (כולל בגרות ו-12 שנ"ל) העניקו רק ל-47-48% מהילדים תמיכה באמצעות מורה פרטי.ת. תמונה זו מתמשקת כמובן גם עם הכנסת משק הבית, כך שאחוז הנתמכים בשיעורים פרטיים יורד ככל שיורדת ההכנסה הפנויה.

עוד כמה שנים אנו עלולים למצוא את עצמנו במצבה של יפן, שם ילדים וילדות עוברים מבחני קבלה בגן, עניין שחורץ את עתידם המקצועי והמעמדי למשך חייהם הבוגרים. ההשקעה הפרטית בהשכלת הילדים כבר עולה בישראל ופותחת פערים על בסיס המצב הסוציו-אקונומי של ההורים. בהינתן הפערים הגדולים בישראל בנקודת זמן זו, משמעות הדבר עוד הרחבה עתידית של פערים אלו. על כן, ברור שדרוש חיזוק ניכר של מערכת החינוך הציבורית על מנת לתת מענה לילדים בתוך בתי הספר ולסגור את הפערים שנוצרו בדורות הקודמים.