השבוע מציינים בעולם את יום המורה והמחנכ.ת וזו הזדמנות טובה לדבר על תופעה הולכת ומחריפה שיהיה על הממשלה החדשה לתת לה מענה: נשירת מורות ומורים

לקראת מערכת הבחירות האחרונה פרסמה מפלגת הליכוד הבטחה ליישם בישראל חינוך חינם לגיל הרך בגילאים 0-3. תוכניות והבטחות כאלו עלו בעבר גם ממפלגות נוספות. האם הפעם ההבטחה תמומש?

אם המדדים לאיכות המורים הם טכניים בלבד, למה שלא פשוט נחליף אותם ברובוטים?

ראיון של העיתונאי ד"ר מיכאל מירו עם ד"ר שני בר-און ממן ועו"ד נוגה דגן-בוזגלו, בעקבות פרסום הדו"ח השנתי של מרכז אדוה

הדו"ח השנתי של מרכז אדוה מעלה תמונה של חברה שקצוותיה מכים שורשים עמוקים והולכים ומתרחקים זה מזה: קצה עליון הנהנה מעושר פיננסי, היי-טקיסטי ונדל"ני וממדיניות מיסוי נוחה; וקצה תחתון אשר כבר בשלב מוקדם של החיים מוצא עצמו במסלול שבו נחסם הסיכוי לשדרוג רמת החיים ולשיפור רמות ההכנסה והעושר

מה עומד מאחורי צמד המילים הנוצצות "גמישות ניהולית" בפרק החינוך בחוק ההסדרים? לכאורה, עידן חדש של יצירתיות, חדשנות וגיוון פדגוגי. בפועל, משהו הדומה לבריחה מאחריות

אלפי בני/ות נוער נושרים מדי שנה ממערכת החינוך. בהיעדר נתונים מעודכנים, ניתן לשער שהתופעה התגברה בשנתיים האחרונות, במיוחד בקרב ילדים/ות ובני/ות נוער שהקשר שלהם למערכת החינוך היה ממילא קלוש ובהם אלה שהתקשו להשתלב במנגנוני הלמידה מרחוק

ישראל זקוקה לעוד אוניברסיטאות, על כך אין כמעט ויכוח. אך מאז 1976 הוקמו כאן רק שתיים: אחת באריאל, למאיון העליון הפוליטי של המתנחלים; והשנייה בהרצליה, למאיון העליון הכלכלי. שאר ה-99% נותרו שוב ללא כלום

מגיפת הקורונה הולידה את הקפסולות, אך למעשה מערכת החינוך פועלת מאז ומתמיד בקפסולות קשיחות המבחינות בין "קבוצות איכות". התוצאה היא פריון נמוך ואי עמידה של רוב הבוגרים בדרישות הסף של הכלכלה בת זמננו • טור שני בסדרה באתר העוקץ על חוק ההסדרים ותקציב המדינה

ההשקעה הפרטית בהשכלת הילדים כבר עולה בישראל ופותחת פערים על בסיס המצב הסוציו-אקונומי של ההורים