הפגיעה בעובדות ובעובדים שהוצאו לחל"ת בולטת במיוחד על רקע מנגנון דמי האבטלה הקיים בישראל, מנגנון שנשחק כחלק מהקיצוצים התקציביים שנערכו בתחילת שנות ה-2000 בתקופת האינתיפאדה השנייה

הגיעה העת להשתחרר מההנגדה הרווחת בקרב כלכלנים, המדמיינים שוק בו המדינה עומדת מול המגזר העסקי. יש להחזיר את האינטרס הציבורי, כל הציבור, למרכז הבמה

משבר 2008 מלמד כי ההנחה שהבטחת עושרם של התאגידים תחלחל למטה שגויה, ובפועל היא משרתת בעיקר אותם ואת המנהלים הבכירים

משבר הקורונה הוא מצב חירום שדורש השקעה נוספת של משאבים, חיזוק הגופים המטפלים בתופעת האלימות נגד נשים ומתן פתרונות דחופים אד-הוק. בינתיים, הוא חושף את אזלת היד של המדיניות עוד קודם, ומבליט את ההכרח לשנות ולתקן אותה גם לטובת "היום שאחרי"

לקחי הקורונה – דו"ח ביניים, נייר קצר מאת ד"ר שלמה סבירסקי

משרד הפנים הכיר ביועצות לקידום מעמד האשה כעובדות חיוניות שחובה להעסיקן והחזיר אותן לעבודה

הורים צריכים לצאת לרחובות כדי לדרוש שכל משא ומתן הנוגע למורות ייעשה בשיתוף פעולה עם ארגוני המורות והמורים וגם ארגוני ההורים. חינוך זה לא הסכם קואליציוני בין משרדי החינוך והאוצר.

גם במשרד החינוך וגם במשרד האוצר לא רואים את המורות, וביום שאחרי יצקצקו על איכות ההוראה ויגלגלו עיניים לשמיים. ועם המורות, בין הכיסאות נופלים גם התלמידים והוריהם.

על רקע משבר הקורונה אפשר למשל, לשם המחשה, להעניק לכל תושב ולכל מי שמקור המחיה העיקרי שלו נמצא בישראל סכום חודשי השווה לשכר המינימום כיום – 5,300 ₪, למשך שלושה חודשים

קבוצת האוכלוסייה הפגיעה ביותר בישראל היא זו של הפליטים מאריתריאה וסודן. ומה קורה עכשיו, עם פרוץ מגפת הקורונה?